מלאכת שלמה על משנה יבמות · פרק 10 · משנה 3

האשה שהלך בעלה ובנה וכו' תוס' פ"ק דמכילתין דף י"ד: ואיתא בתוס' פ' ב' דכתובות דף כ"ו וביד ספ"ג דהלכות יבום ובטור א"ה סס"י י"ז:

אמרו לה מת בעליך ונשאת אפשר לפרש ליבם אם ישנו או לאחר אם אין יבם קיים היה באותה שעה שהעידו הראשונים אבל עכשיו מת בודאי תצא דקנסינן ליה אע"פ שכבר מת משום דאיבעי לה לאמתוני ולחקור האמת ולית לה כתובה ולא שום תנאי כתובה: ומצאתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת תצא מזו הבבא ואיני יודע טעם למה:

אמרו לה מת בעליך ונתקדשה בר"פ ובס"פ בתרא דגיטין:

ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו שהרי לא עשה בה עבירה ולמה נקנסה ואפי' גט אינה צריכה מן האחרון ולא טעו למימר אשת איש יוצאה בלא גט כדאמרי' בנשאת דהתם אי לאו דדייקא לא הוות מנסבא אבל בקדושין תלו למימר דבטעות הוו שהיתה סבורה שמת בעלה ולא היה אמת או יכולין לתלות ולומר תנאי היה לו בקדושין ולא נתקיים הלכך אינה צריכה גט מן האחרון ומותרת לחזור לראשון דכיון דאינה צריכה גט איגלאי מילתא לכ"ע דעדיין לא נתקדשה ואע"פ שנתן לה גט האחרון לא פסלה מן הכהונה אם ימות בטלה הראשון דהא לאו גט הוא כלל שהרי היה בעלה חי נמוקי יוסף: וביד פ' י' דהלכות גירושין סי' ו':

זה המדרש דרש ר' אלעזר בן מתיא גמ' אמר רב יהודה אמר רב הוה ליה לר' אלעזר למידרש ביה מרגניתא ודרש ביה חספא דה"ל למידרש כדתניא אשה גרושה מאישה אפי' שלא כתב לה בגט אלא הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם פסולה לכהונה אם מת בעלה והותרה להנשא ואסורה לחזור אליו אם הוא כהן והיינו ריח הגט דפוסל בכהונה ומ"מ גם דְרַש ר' אלעזר בן מתיא אמת הוא וכן פי' הרמב"ם ז"ל וכתבו המפרשים ז"ל דה"ה דשריא למקדש: ואיתא בת"כ פ"א דפ' אמור: