תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא קמא · פרק 3 · משנה 4

[אות לב] תוי"ט ד"ה הראשון חייב. כדאיתא בגמ'. הכי ס"ל לר"י. וכן פסק הרי"ף אבל רנב"י ס"ל דגם בשלא היה יכול לעמוד חייב משום דהיה לו להזהיר. והרא"ש כתב דראוי לפסוק כן דגמ' פריך לר"י (היינו ממתני' דבסמוך דעמד בעל הקורה חייב. מאי לאו דעמד לכתף ומשום דהיה לו להזהיר) ושנינן בשינוי' דחיקא. דהא דמשני דמיירי בעומד לפוש ומה דלא נקט בסיפא דלכתף פטור. דאשמעי' דבלפוש אם אמר עמוד פטור. הא זהו אין בו חידוש כ"כ. ויותר הו"ל לאשמעינן דעמד לכתף עיי"ש. ותמוה לי הא הרא"ש שם מסיק דמכח דהיה לו לעמוד או היה לו להזהיר לא מחייב מדין אדם מזיק אלא דהוי רק בור. א"כ איך אפשר דמיירי מתני' בעמד לכתף ומשום שהיה לו להזהיר. אמאי חייב על החבית הא בור פטור על כלים. ואפשר לומר דבאמת מיירי רק לפוש אלא דלר"י דס"ל דל"א כלל דהיה לו להזהיר א"כ היה לו למיתני בסיפא חידוש יותר דאם עמד לכתף פטור. אבל לרנב"י נהי דלכתף פטור. מטעם דבור פטור על כלים מ"מ ליכא קושיא דליתני בסיפא דלכתף פטור דהא לר"י דמחייב כלים בבור הוא חייב ולא רצה מתני' למיתני בפלוגתא. ומדוקדק דהרא"ש (סי' י') דנקט דמתני' בעומד לפוש והיינו כנ"ל. ומיושב היטב דברי הטור (דבסי' תי"ג) בב' קדרים כתב דהיה לו להזהיר והיינו כרנב"י. ובסי' שע"ט גבי חבית וקורה כתב דדוקא עומד לפוש ולפי הנ"ל ניחא דבעומד לכתף נהי דהיה לו להזהיר מ"מ פטור על החבית דהוא רק מדין בור. אך מ"מ קשה לישנא דהטור (בסי' שע"ט) דלכתף פטור דמשום דטרוד לא היה לו להזהיר היינו כר"י וצע"ג. עי' בסמ"ע (רס"י תי"ג) דמחלק בין טרדא לטרדא: