תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא קמא · פרק 3 · משנה 11

[אות מ] תוי"ט ד"ה היו שנים. ומודה בקנס פטור. והמהרש"א (רפ"ה) דלקמן כתב דכיון דהיה רודף בפנינו ואיכא אומדנא דהזיק א' אי מודה באמת דהזיק הוי אנן סהדי דהזיק ולא מקרי מודה בקנס עיין שם. וקשה לי דא"כ הא דאמרי' במסכתין (מ"א ע"ב) עפ"י בעלים מודה בקנס הוא. וכן (בדף מ"ג ע"ב) גבי עבד שאינו משלם קנס עפ"י עצמו הא משכחת בראינו שרדף והוא מודה. ובעיקר קושית מהרש"א לענ"ד לק"מ דמיד שנולד ספק בלא טענותיהם והדין דיחלוקו הוי כעדים שהממון לשניהם ואף אם מודה מחוייב ליתן החצי דעל אותו החצי שנתחייב בלא טענותיהם לא מקרי מודה בקנס כנלע"ד נכון בעזה"י. ואף בשמא ושמא די"ל דהיה ביד המזיק לכפור והיה שמא וברי דבכה"ג לא אמר סומכוס (עי' תוס' ספ"ג דמסכתין ד"ה מדסיפא) מ"מ זהו לא מקרי מודה מחמת שלא כפר דכל דשתיקתו מחייבתו. אף שהיה בידו לכפור לא מקרי מודה. ובפרט כשטוען באמת שמא אין שם הודאה עלה. ודברי תוס' דרפ"ה היינו דל"ש שבועה דשבועה הוי רק כדי שיודה ובקנס דאם יודה יפטר ל"ש לחייב שבועה. וברור (* וברישא דמתני' אפי' יודה יפטר לחכמים דמודה בקנס פטור. ומ"מ צריך להטעם דהממע"ה דאל"כ אם יודה יחייב כמו לסומכוס כנלע"ד בכוונת רבינו):