תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא קמא · פרק 5 · משנה 3

[אות מח] תוי"ט ד"ה משלם את הכופר. ומאי פריך הא משכחת לה. לק"מ די"ל כמ"ש תוס' (דף מ"ד ע"א ד"ה ה"נ) דמה דפרכינן א"ה בר קטלא הוא היינו מדקתני מחייב בכופר ולא קתני חייב מיתה משמע דפטור ממיתה. אח"כ ראיתי בב"ד דכתב כך מסברא ובש"ל כתב דא"א לאומרו דא"כ איך אמרינן א"ה בר קטלא הא גם כדס"ל תחלה דמיירי בתם יקשה כן דלחייב מיתה. ולשניהן במחכ"ת אשתמיט דברי תוס' הנ"ל. וגם קושייתו לק"מ דאי מיירי בתם י"ל דמיירי דנפל שלא בכוונה וליכא מיתה אבל למה דמשני במועד ומיירי ע"כ בכוונה דאילו נפילה אחרונה הי' שלא בכוונה נעשה תם כמ"ש תוס' ודו"ק. שוב ראיתי שדברי הש"ל נכונים דתוספות שפיר כ"כ דלשיטתייהו דלא הוי מועד באחרונה דשלא בכוונה ע"י הראשונות דבכוונה א"כ שפיר יש לפרש לישנא דאי הכי. דבשלמא אי מיירי בתם י"ל דנפל לבור שלא בכוונה אבל השתא דאמרת דבתם ליכא כופר אלא דמיירי במועד ע"כ דגם בנפילה האחרונה היה בכוונה שפיר פרכינן דלתחייב מיתה. אבל להרע"ב דס"ל כרש"י דע"י נגיחה הראשונה דבכוונה הוי מועד גם על האחרונה דשלא בכוונה. א"כ כיון דמעיקרא בתם ניחא דמיירי שלא בכוונה גם עתה דמוקי במועד נוקמי דעתה בנפילה האחרונה לא היה בכוונה. ואולם באמת אעפ"כ לק"מ דמעיקרא דפרכינן והא תם הוא. ליכא קושיא והא בר קטלא הוא דאילו תם משלם כופר ממילא ע"כ שלא בכוונה דבכוונה יאמר הביאהו לב"ד וישלם לך והיה מוכרח באמת דמיירי שלא בכוונה ושהדין דאע"ג דאין השור בסקילה משלם כופר כדס"ל לר"א (לעיל דמ"א ע"ב) וא"כ לא היה קושיא כלל. ולזה פריך רק והא תם הוא דבאמת הדין דתם אינו משלם כופר. אבל לבתר דמשני רב במועד וע"כ דגם נפילה האחרונה היה בכוונה דהא רב ס"ל לעיל דמ"ד דפטור גם מכופר כיון דאין השור בסקילה. ולזה פריך והא בר קטלא הוא ומשני דחזי ירק והוי שן דלא בעינן שור בסקילה ודו"ק (* ולפ"ז ניחא דכתב הרע"ב במועד ליפול על בני אדם בבורות. דלפירוש רש"י צ"ל במועד ליפול לבורות). ובאמת ק' לי על הרע"ב דלמאי שכתב הרע"ב מיד דמרבינן מאם כופר דאפילו אין השור בסקילה משלם כופר למאי צריך כלל לאוקמי דחזא ירק הא אף אם נפל שלא בכוונה כלל לחייב כופר וצ"ע (ובגמרא מוקמינן זה אליבא דרב דלא דריש אם כופר):

[אות מט] תוי"ט סד"ה רבי אומר. נזקין ע"כ. אולם בתוספות שם סיימו ולפי האמת לרבי אם הכניס שורו ברשות הזיק חייב הוזק פטור כדאמרינן לקמן גבי כנוס שורך ואשמרנו עכ"ל. ונ"ל ברור דכוונתם דבמכניס שורו ונגחו לשורו של בעה"ב לחוד הוא דמחייב לרבי חצי נזק דאף דהכניס ברשותו מ"מ הוי כחצר השותפים משא"כ בקדירות ופירות כיון דברשות הכניסם ומאיליה הוזק בהמתו של בעה"ב והוא לא קיבל נטירותא על של בעה"ב מש"ה לר' פטור וכמ"ש תוס' להדיא בקושייתם. אולם ראיתי במהרש"א שכתב וז"ל לפי האמת היינו לאוקימתא דרבא דכולה מתניתין כרבנן אתיא אית לן למימר לרבי כולה נטירותא על בעל הקדירות ופירות ומכניס שורו עכ"ל. ולא ירדתי לסוף דעתו הרחבה והעמוקה דלענ"ד פשוט דכוונת תוספות כמ"ש. שוב ראיתי בהרא"ש שכתב אבל לרבי אפי' ברשות אם הוזקה בעל הקדירות חייב דעול ונטר קאמר שלא תוזק ושלא תזיק עכ"ל והיינו כדברי מהרש"א. אך מ"מ בדברי תוס' י"ל כמ"ש וראייתם מההיא דכנוס שורך ואשמרנו לא מוכח רק בשור אבל לא בפירות וקדירות. ולהרא"ש צ"ל דמ"ש דעול ונטר קאמר ושלא תזיק היינו שיהיה דינך כאילו נכנסת שלא ברשות (ומש"ה) [צ"ל ואפ"ה] בקרן חייב רק בח"נ כדין מזיק דעלמא: