[אות מו] במשנה ורביע נזק לולד. אף דרוב פרות יולדות ולד קיימא וראוי לומר דודאי מחמת נגיחה ילדה מ"מ אין הולכים בממון אחר הרוב עי' לעיל (רפ"ג בתוי"ט ד"ה בעל החבית). ולרב דסבר (ברפ"ו דב"ב) דאזלינן בממון בתר הרוב מתרצים התם דה"ט דמשנתינו דהכא דהוי ספק דאיכא למימר מקמה אתא ומביעתותה הפילה ואיכא למימר מאחריה אתא ונגח. ועי' תוס' בכורות (ד"כ ע"א ד"ה ור"י סבר) שכתבו וז"ל ואפילו לרב דס' דהולכים בממון אחר הרוב בההיא דנמצא נגחן היינו משום דאמר קים לי בנפשאי שאני מהרוב עיי"ש. ותמוה לי דא"כ מאי פרכינן לרב ממשנתינו דהא הכא ליכא ברי לסייע להרוב וצ"ע. וכבר כתב' מזה לעיל רפ"ג (אות כ"ה):
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא קמא · פרק 5 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[אות מז] תוי"ט ד"ה ורביע נזק. מוקמי' ליה. לא ירדתי לסוף דעתו הגדולה דבפשוטו כוונת תוס' דאם איתא דמתני' אתיא כרע"ק מיד שנגחה הפרה כשהיתה מעוברת נעשה הניזק שותף בפרה ובעוברה ואם כן כשנאבדה הפרה אח"כ ההפסד של הפרה ג"כ על הניזק כמו כחשה. ופשוט. (וקושית תוספות דלרע"ק לא יצדק לקבל רביע נזקו מהולד וד"ל):
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 11e4bd440eaa6aa8a0d8af479d6f88f591fca7ac247cff792c348f998327458c