תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא קמא · פרק 4 · משנה 7

[אות מה] תוי"ט ד"ה רבי יהודה אומר. אפי' נגח ולבסוף הפקיר. ע' בהרא"ש פ"ק (סי' ט"ז) דרבנן לא פליגי רק לענין מיתת השור אבל לענין תשלומים ס"ל כר"י דנגח ואח"כ הפקיר פטור. וק' לי ממה דאמרי' במסכתין (דל"ג ב') דבתם אם מכרו מכור אלא לרדיא והדר אתי ניזק ומפקא מלוקח. והא כיון דמכרו פקע החיוב כלל דבעינן הנגיחה והעמדה בדין בא'. וצ"ל דאף דרש"י (לעיל ד' י"ג ב') ד"ה למעוטי נגח ואח"כ הקדיש כתב דהכי משמע שיהיה מיוחד לאדם אחד משעת נגיחה עד שעת העמדה. וכן מבואר להדיא ברש"י (ד' מ"ד ע"ב. ד"ה אם עד שלא נגמר דינו) עיי"ש. מ"מ י"ל דהרא"ש לא ס"ל כן אלא דממעטי' רק הקדיש והפקר דאין לו בעלים כלל אבל לא דצריך דוקא בעלים אחד. ולרש"י צ"ל דרבנן פליגי על ר"י אפי' לענין נזיקין. וא"כ סוגיא (דדף ל"ג) הנ"ל אתי כרבנן (וע' בטור וש"ע סי' ת"י ובסמ"ע שם) ועדיין קשה הא דאמרי' שם הקדישו מוקדש משום דר' אבוה הא בהקדישו פקע החוב כיון דליכא בעלים בשעת העמדה בדין. גם קשה מסוגיא דבב"ק (ד"צ ע"ב) דפרכי' וכי קדמו ודנוהו ד"נ מאי הוי ליהדר ולדייני' ממונות להרא"ש הנ"ל דלענין נזיקין אפי' רבנן מודה דבעינן שיהיה לו בעלים משעת נגיחה עד שעת העמדה. וכיון דקדמו ודנו לד"נ ממילא משעה שנגמר דינו דא"ב נעשה הפקר. וכדאמרי' בכריתות (דכ"ד ע"א) דכל הקודם וזכה הוא שלו עיי"ש וממילא א"א למיהדר ולדייניה לממון דהא בשעת העמדה בדין אין לו בעלים והוי כנגח ואח"כ הפקיר דפטור לכ"ע. וצ"ע (*עיין בתשובת רבינו סימן קצ"ו וקע"ו):