משנת ארץ ישראל על משנה נדרים · מבוא · מיקום 8

הנדרים בתקופת האמוראים והגאונים

בארץ ישראל המשיכו לנדור נדרים, וחכמים עסקו בהם רבות. כפי שנראה להלן, ההסתייגות של תקופת התנאים הופכת להתנגדות ממשית, והתרת הנדרים הופכת לכלי כדי לצמצם את הנדרים. בבבל, לעומת זאת, מיעטו במודע מלעסוק בנדרים. סוגיות הבבלי למסכת מצומצמות ובלתי מפותחות, ורוב החומר שבסוגיות אינו קשור למשניות נדרים אלא לנושאים שמסביב להן. גם השפה של מסכת נדרים שונה מהלשון הבבלית הרגילה וכנראה איננה בת אותו זמן ומקום כמו יתר הש"ס. עדות מעניינת יש בסוגיית הבבלי: "אמר ליה רבא לרב נחמן: חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא, ואמר: איזדקיקו ליה רבנן לבריה דרב הונא בר אבין ושרו ליה נדריה, ואמרו ליה זיל ובעי רחמי על נפשך דחטאת. דתני רב דימי אחוה דרב ספרא: כל הנודר, אף על פי שהוא מקיימו – נקרא חוטא. אמר רב זביד: מאי קרא? 'וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא', הא לא חדלת – איכא חטא" (עז ע"ב). האמוראים מספרים שבארץ ישראל עדיין מתירים נדרים, אבל למרות ההיתר דורשים מנודר (שנדרו הותר) לחוש תחושת חטא. יש כאן עדות שלמעשה חכמי בבל אינם עוסקים בהתרת נדרים, וחכמי ארץ ישראל אמנם מתירים, אך מתוך תחושה שההיתר בעצם רעוע. בנוסף לכך נתמכת דעה מסתייגת זו בדרשות נוספות.

לפי הסיפור התלמודי ירד רב לבבל וזכה לסמיכה חלקית, וייתכן שאחד ממרכיביה היה התרת בכורות. למעשה יש שתי מסורות על מה מונה רב; לפי המסורת הבבלית הוא מונה לכול פרט להתרת בכורות, כלומר הוא מונה לפסוק, להורות וללמד (בבלי, סנהדרין ה ע"א). אנו משערים שבעיני חכמי בבל מינויו של רב מהווה את מתן הסמכות לכל חכמי בבל, על כן ברור שבסיפור הבבלי מינויו של רב כולל וסוחף יותר מכפי שהוא במסורת ארץ ישראל. המסורת הארץ-ישראלית מצמצמת את שליחותו של רב לבבל: "מהו למנות זקינים לדברים יחידים? נישמעינה מן הדא, רב מניתיה רבי להתיר נדרים ולראות כתמים. מן דדמך בעא גבי בריה⁶²כאשר מת רבי ביקש מבנו... מומי בכורות, אמר לו איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא. אמר רבי יוסי בירבי בון, כולא יהב ליה: לדין יחידי, ולהתיר נדרים, ולראות כתמים, ולראות מומין שבגלוי, מן דדמך בעא גבי בריה מומין שבסתר"⁶³עד כאן סוף הציטוט של השאלה. (ירו', חגיגה פ"א ה"ח, עו ע"ג; נדרים פ"ט ה"ד, מא ע"ב – מהו למנות חכמים לתפקידים יחידים [ולא מינוי גורף]? נשמע את הדין מכך: רבי מינהו רב להתיר נדרים ולראות כתמים. כאשר מת [רבי] ביקש [רב] מבנו של רבי [להוסיף לו אישור להתיר] בכורות...)⁶⁴ראו פירושנו להלן פ"ד מ"ג. . בהמשך מובאת מסורת מנוגדת שהוא אישר לו להתיר בכורות, ולא נעסוק בכך. על כל פנים ניתן ללמוד ממנה שרב זכה למינוי מצומצם שכלל רק ראיית כתמי נידה והתרת נדרים. הבבלי, לעומת זאת, אינו מדגיש כלל את התרת נדרים, או משום שלא ראה צורך להזכיר פרט זה, או אולי משום שהם הסתייגו מעיסוק בהתרת נדרים.

התלמוד הירושלמי למסכת, לעומת זאת, הוא תלמוד "רגיל", יש בו סוגיות הלכתיות רבות ואין סיבה להניח שתחום נדרים לא היה נדון בארץ ישראל ככל תחום הלכתי אחר⁶⁵משנת תענית מספרת על תפילתו של חוני המעגל שעג עוגה ואמר "נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך" (פ"ג מ"ח). הירושלמי למקום (פ"ג הי"א, סו ע"ד) מכנה תנאי תקיף זה במילה "נדר". זו הרחבה של המושג נדר, ואין בה ביטוי להסתייגות מנדירת נדר כזה. .

גאוני בבל מעידים שלא למדו מסכת נדרים, לא עסקו בנושאים אלו ובמיוחד מיעטו לטפל בהתרת נדרים⁶⁶ראו הקדמתו של לוין לאוצר הגאונים לנדרים, עמ' 6-5. . "כך אמר רב יהודאי גאון זצ"ל. דאנו אין בנו כח, ואין אנו יודעין לפתוח פתח לשבועה להתירא, ודקאמרינן (עירובין סד סע"ב; נדרים כב רע"א) 'אמר רבה בר בר חנה מאי פתח {ליה} רבן שמעון בן גמליאל בההיא שעתא, יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא (מש' יב יח)' – עכשיו אין בנו חכמים לרפאות, וכל שכן שאין שונים משנה דנדרים ואין אנו יודעים לעמוד על הלכות שבועה" (תשובות רב נטרונאי, ברודי, יורה דעה סימן רנג)⁶⁷רב נטרונאי מקצין את עמדתו; אמנם גאוני בבל מיעטו לעסוק בנושא, אך לא לחלוטין. כך, למשל, בתשובות הגאונים ליק, סימן כב, מובאת תשובה על מעשה שהיה בנדר שננדר בשעת הקנטה, ועל טיפול הלכתי בו, בלי התרה. . כאמור, לשונה של מסכת נדרים שונה משל התלמוד; לא כל השוני נובע מהיעדר הטיפול של גאוני בבל במסכת, ונראה שכבר בתקופת האמוראים היה הדיון במסכת, ובתופעת הנדרים בכלל, מצומצם ומסויג עוד יותר מבתקופת התנאים⁶⁸לוין קושר את ההסתייגות מנדרים ומהתרת נדרים במאבק הקראי נגד התרת נדרים. ברם, דומה שהתופעה קודמת בהרבה להופעת הקראות. .

לעומת זאת, במסורות המעטות בארץ ישראל בתקופה הבתר-תלמודית נדון נושא הנדרים. כך, למשל, שנינו:

• "האומר לאשתו הרי את עלי כאימה [ ] ולוקה והיא מותרת לו"⁶⁹מרגליות, הלכות ארץ ישראל, עמ' פא. .

• "הנודר [בפני רבים] אין לו הפרה עולמית. והנודר מאשתו יתיר נדרו אצל חכמים ומותרת היא לו"⁷⁰מרגליות, שם, שם. .

• "האומר פירות [אלו יהו ח]רם הרי הן עליהן חרם עד שיתיר את נדרו"⁷¹מרגליות, שם, שם. .

• "מי שאמר כל נדר שאני עתיד לידור הרי..."⁷²מרגליות, שם, שם. .

• "אין מתירין נדרין בליל (שבת) ראש השנה בשבת ובמוצאי שבת מותר"⁷³מרגליות, שם, עמ' מה. .

ההחלטה לצמצם את העיסוק במסכת נדרים היא, אפוא, החלטה בבלית בלבד, ואף בבבל לא הייתה שלמה ומלאה.