משנת ארץ ישראל על משנה נדרים · פרק 11 · משנה 5

נדרה אשתו סבור שנדרה ביתו – הוא הפר את הנדר, אך ההפרה הייתה בטעות כיוון שסבר שאשתו נדרה, אבל בתו היא שנדרה; נדרה ביתו [ו]סבור שנדרה אשתו – מקרה דומה אך הפוך, שביטל לאשתו נדר שבתו נדרה, וההפרה בטעות; נדרה בנזיר [ו]סבור שנדרה בקורבן – "בנזיר" הוא נדר להיות נזיר, "בקרבן" הוא נדר להביא קרבן. כאן הטעות היא בטיב הנדר, והוא הפר את הנדר הפרת טעות.

נדרה בקרבן [ו]סבור שנדרה בנזיר – וכן במקרה ההפוך, נדרה מן התאינים [ו]סבור שנדרה מן הענבים נדרה מן הענבים

[ו]סבור שנדרה מן התאינים – טעה בנדר עצמו, הרי זה יחזור ויפר – לא נאמר האם ההפרה תקפה ויחזור לשם ביטחון (כדי שהמעורבים לא יטעו), או שמא ההפרה הראשונה בטלה. כמו כן לא נאמר האם נשמרת לו זכות ההפרה ליותר מיום הנדר.

המשנה עוסקת במקרה שהפר את הנדר, והתוספתא מוסיפה שהוא הדין אם הקים את הנדר: "נדרה אשתו וקיים לה, וסבור בתו נדרה. נדרה בתו וקיים לה, וסבור אשתו נדרה. הרי זה יפר, ואם רצה להקים מקים" (פ"ז ה"ד; ירו', מב ע"ד). הקיום בטעות בטל, והוא רשאי עתה לקיים או לבטל כרצונו. קשה לדעת האם שני המקורות התנאיים חולקים, כלומר המשנה חושבת שיכול רק להפר (וחייב להפר בשנית) והתוספתא מתירה לו גם לקיים, כלומר לשקול מחדש את הנדר, או שמא גם המשנה מודה לתוספתא, ו"יפר" הוא דוגמה בלבד. במדרש מובאת דרשה לחיזוק ההלכה אך היא על הפרה בלבד, ואין לדעת האם הדרשן סבר שדין הקמה שונה מהפרה או שההלכה מדברת רק על כך, שהרי כל מה שאינו מופר נחשב כמוקם (ספרי במדבר, קנג, עמ' 201).