משנת ארץ ישראל על משנה נדרים · פרק 11 · משנה 4

קונם שא[י]ני עושה על פי אבא – בשביל אבא. היא נודרת שלא תגרום הנאה לאביה³⁰בספרי זוטא לבמדבר, ל ט, עמ' 327, נוסח הנדר הוא "קונם שאני אבא אוכל ואמי אוכלת ואחי אוכלין אין יכול להפר". במדרש לא מופיע נדר כזה לקרובי הבעל, ואולי המדרש רומז לדעה שנדר כזה על קרובי הבעל נחשב לעינוי נפש שלו, ורשאי להפר. .

ועל פי אביך – במשפחה מתוקנת הבעל מצפה שאשתו תכבד את אביו ותסייע בטיפול בו, אבל מבחינה פורמלית אין היא חייבת בטיפול באביו. המשנה רואה בכך, אפוא, נדר שבינה לבין אחרים, ולבעל אין זכות להפר את הנדר. אין ספק שזה צמצום של המונח "עינוי נפש". הרי הבעל סובל מכך שאשתו אינה מסייעת לאביו, יש בכך פגימה בהרמוניה של המשפחה המורחבת. אפשר שזו דעתו של מי שסבור שעינוי נפש אינו סיבה להפרת הנדר (לעיל), ואפשר שאכן המונח "עינוי נפש" נתפס כפגיעה פיזית בלבד בבעל. בתוספתא מצויה גם הדעה החולקת: "קונם שאני עושה לפיך שנהנית לאבא, רבי נתן אומר יפר, וחכמים אומרים לא יפר" (פ"ז ה"ז). אם כן, רבי נתן חולק על משנתנו. רבי נתן מופיע בכמה ברייתות בתוספתא כחולק על המשנה, ובחלק מהמקרים הוא מביא את דעת בית שמאי. האם ייתכן שגם כאן זו עמדת בית שמאי³¹ראו על כך במבוא למסכת. ?

ועל פי אחיי – היא נודרת שלא תיהנה את אחיה, ועל פי אחיך – שלא תיהנה את אחי הבעל, אינו יכול להפר – כל אלו נדרים שבינה לבין אחרים, ואינו יכול להפר. לכאורה בכל אלו יש מרכיב של עינוי נפש שלו, אבל המשנה מפרשת את עינוי הנפש בצורה מצומצמת, כלומר רק עינוי הנגרם לו אישית ובאופן ישיר.

שני עושה על פיך – היא נודרת שבעלה לא ייהנה ממנה, אינו צריך להפר – היא חייבת להכין לו אוכל ולטפל בביתו (כתובות פ"ה מ"ה), ואם נדרה כנגד חובותיה הנדר בטל אף ללא הפרה. זאת כמות ששנינו בתוספתא בפירושנו למשנה הקודמת.

רבי עקיבה אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו – היא אמנם חייבת בעבודה לבעלה, אבל אולי תיתן לו יותר מחובתה, ונתינה זו כבר אינה בגדר מצווה והנדר עליה תקף.

רבי יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו – אמנם לפי ההלכה הנדר בטל, אבל רבי יוחנן חושש למצב שהבעל יפחד מהנדר ולכן יגרש את אשתו, על כן עדיף שיעשה הפרה פורמלית כדי שיוסרו ספקותיו. רבי יוחנן בן נורי מתחשב בפחדים הבלתי הלכתיים של הבעל, וההלכה שלו משקפת את הפחד המיסטי מהנדר שלא הופר, פחד הנובע מבורות המעורבת ביראת שמים. במבוא למסכת עסקנו במרכיב זה. הירושלמי (מב ע"ד) מעניק לטיעון זה משמעות שונה, שמא תיזום האישה נדר כזה כדי לגרום לגירושיה, ולכן הבעל צריך להפר את הנדר פורמלית, כדי שלא ייגרר לגירושים³²שני התלמודים מביאים, בהקשר של משנתנו, משנה אחרת (כתובות פ"ה מ"ד): "המקדיש מעשה ידי אשתו, הרי זו עושה ואוכלת. המותר? רבי מאיר אומר הקדש, רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין" (ירו', מב ע"ד; בבלי, פה ע"ב). המשנה דומה במינוח (מותר, העדפה) ובשמות החולקים, אך לא נמצא קשר הלכתי פנימי בין המשניות. .

בתוספתא נוספה עוד דעה: "שלא אציע, ושלא אדיח לך רגלך, ושלא אמזוג לך את הכוס, אין צריך להפר, כופה אותה על כרחה. רבן גמליאל אומר יפר, משם שנאמר 'לא יחל דברו' " (פ"ז ה"א; בבלי, טו ע"ב)³³ראו לעיל פירושנו לפ"ז מ"ט. . נדרים כאלה להלכה בטלים, ולפי רבן גמליאל אמנם הם בטלים אך יש להפרם באופן פורמלי. "לא יחל דברו" נדרש כאן שלא יתבטל נדר ללא הפרה פורמלית, כדי שלא יהפוך לחולין בקלות. לעיל שנינו דרך טיעון דומה שמי שנודר נדר שאין בו ממש מתירים אותו בצורה פורמלית כדי שלא יקל ראשו בנדרים (פ"ב מ"א).

הבבלי (יבמות צב ע"ב – צג ע"א) מסביר את משנתנו כנדר על דבר שלא בא לעולם, ומתחבט בפירוש זה. ברם, קשה לראות בו פשט המשנה. הגבלה זו איננה מופיעה במשנת נדרים בכל נדרי התנאי האחרים. הרי כל נדר של תנאי הוא נדר על דבר שטרם בא לעולם. הכלל איננו במקורות האמוראיים הבבליים ומופיע פעם אחת בירושלמי, וקשה לדעת האם הוא מופיע כקושיה או כאמירה חיובית שאדם מתנה על דבר שלא בא לעולם³⁴זו למעשה שאלה של פיסוק, האם בסוף המשפט יופיע סימן קריאה או שאלה. : "כהדא רבי לוי בר חייתה בעי: כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך העתידין ליפול לך, מה הן, ויש אדם מתנה על דבר שלא בא לעולם" (נזיר פ"ב ה"ה, נב ע"א). בפירושנו לכתובות (פ"ט מ"ב) עסקנו בטיעון זה. מכל מקום, נראה שהטיעון אינו מופיע במקורות תנאיים, וודאי שלא בהקשר לנדרים.