משנת ארץ ישראל על משנה נדרים · פרק 7 · משנה 7

האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי קונם הם לפי קונם הן על פי – משנה זו מנוסחת כמו המשנה הקודמת. היא מונה שלושה ניסוחים לנדר, שהם זהים מבחינה הלכתית, וקובעת: אסור בחילופין ובגידוליהם – הפרות נאסרו, וזו הלכה ברורה. אך המשנה מחדשת שגם אם החליף את הפרות הם אסורים, וגם אם זרע אותם הרי מה שגדל מהם אסור בהנאה.

שני אוכל שני טועם מותר בחילופיהם [ובגידוליהן] – כל זאת רק בדבר שזרעו כלה – כלומר הנדר אינו חל על הגידולים רק בירק שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו [כלה] גידולי גידולין אסורים – הדין חוזר על ההלכה שבמשנה הקודמת ומבחין בין נדר מהחפץ ובין נדר לאכול ממוצר מוגדר, שאז הנדר חל בפרות שזרעם כלה. כפשוטה משנתנו משקפת עמדה שונה מהמשנה הקודמת. במשנה הקודמת לא הייתה אבחנה בין ירקות שזרעם כלה לבין ירקות שהזרע שלהם עצמו גדל והופך לירק עצמאי. העיקרון של "זרעו כלה" הוסבר בתרומות פ"ז מ"ז. "זרעו כלה" משמעו שהזרע עצמו נרקב, כגון בחיטה שהזרע נבקע ומתוכו צומח גבעול, והוסבר שם.