משנה אהלות · פרק 2

אלו מטמאין באהל. המת וכזית מן המת וכזית נצל. ומלוא תרווד רקב. השדרה. והגלגולת. אבר מן המת ואבר מן החי. שיש עליהן בשר כראוי. רובע עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין. ורוב בנינו ורוב מנינו של מת אף על פי שאין בהם רובע. טמאין. כמה הוא רוב מנינו מאה ועשרים וחמשה:

רביעית דם ורביעית דם תבוסה. ממת אחד. רבי עקיבא אומר משני מתים. דם קטן שיצא כולו. ר' עקיבא אומר כל שהוא. וחכמים אומרים רביעית. כזית רמה. בין חיה בין מתה. ר' אליעזר מטמא כבשרו. וחכמים מטהרים. אפר שרופים. רבי אליעזר אומר שעורו ברובע. וחכמים מטהרין. מלוא תרווד ועוד עפר קברות. טמא. רבי שמעון מטהר. מלוא תרווד רקב שגבלו במים. אינו חבור לטומאה.

אלו מטמאין במגע ובמשא. ואינן מטמאין באהל. עצם כשעורה. וארץ העובדי כוכבים. ובית הפרס. אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי. השדרה והגלגולת שחסרו. כמה הוא חסרון בשדרה. בית שמאי אומרים שתי חוליות. ובית הלל אומרים אפילו חוליה אחת. ובגלגולת. בית שמאי אומרים במלוא מקדח. ובית הלל אומרים כדי שינטל מן החי וימות. באיזה מקדח אמרו. בקטן של רופאים. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים בגדול של לשכה:

הגולל והדופק. מטמאין במגע ובאהל. ואינן מטמאין במשא. ר' אליעזר אומר מטמאין במשא. ר' יהושע אומר אם יש תחתיהן עפר קבורות מטמאין במשא. ואם לאו אינן מטמאין במשא. איזהו הדופק. את שהגולל נשען עליו. אבל דופק דופקין טהור:

אלו שאם חסרו טהורין. כזית מן המת. וכזית נצל. ומלוא תרווד רקב. ורביעית דם. ועצם כשעורה. ואבר מן החי שחסר עצמו:

השדרה והגולגולת משני מתים. ורביעית דם משני מתים. ורובע עצמות משני מתים. ואבר מן המת משני מתים. ואבר מן החי משני אנשים. ר' עקיבא מטמא. וחכמים מטהרין:

עצם כשעורה שנחלק לשנים. רבי עקיבא מטמא. ורבי יוחנן בן נורי מטהר. אמר ר' יוחנן בן נורי. לא אמרו עצמות כשעורה. אלא עצם כשעורה. רובע עצמות שנדקדקו ואין בכל אחד ואחד עצם כשעורה. רבי שמעון מטהר. וחכמים מטמאין. אבר מן החי שנחלק לשנים. טהור. רבי יוסי מטמא. ומודה שאם ניטל חצאים. שהוא טהור: