הבונה. כתבו התוספ' צריך ליתן טעם אמאי תני הבונה אחר זריקה והוצאה. ול"נ דאחר שפירש דיני הוצאה דאיהו סיומא דאבות מלאכות רצה לפרש מה דסמיך ליה והוא מכה בפטיש ולפי שהוא מעין מלאכות בנין ששכיח טפי הלכך נקט הבונה קודם:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת · פרק 12 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כל שהוא. מסקינן בגמרא שכן בעל הבית שיש לו נקב בבירתו וסותמו דכוותה גבי משכן שכן קרש שנפל בו דרנא (תולעת) מטיף לתוכו אבר וסותמו:
ובגמרא איתא המסתת המכה בפטיש ופרש"י והכי קאמר המסתת שהוא חייב משום מכה בפטיש חייב בכל שהוא:
והקשו בתוספ' דבנין של אבנים לא הוי במשכן ולמה שביק מלאכה דכלים דהוה במשכן כו'. אלא נראה לר"י דהיינו מכה אחרון שמכה על הכלי בשעת גמר מלאכה עכ"ל. וצ"ל לתרץ דמשנתינו דברה בהוה עכשיו כיצד מתחייב האדם העושה כך וכך. תוי"ט:
זה הכלל. לאתויי דחק קפיזא בקבא גמרא. ופרש"י בגולם גדול הראוי לחוק בו קב חקק שלש לוגין ואף על פי שעתיד להוסיף יש שמקיימו כן:
שיש מקיימין כיוצא בו ואין מוסיפין עליו. הר"נ:
בשבת. אהעושה מלאכה קאי כל העושה בשבת והיא מתקיימת. הר"נ:
גמרא וצ"ל שאע"פ שכן היו עושין לא חשיב ליה לת"ק שתהא מלאכה בפ"ע שיתחייב עליה העושה. אבל אין לומר שיחלקו במציאות אם היו עושין כן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 072339166f7e7165bb8a6a76be601126653e7f34fbddc9c9da6c84610bd2b28f