מלאכת שלמה על משנה נדה · פרק 2 · משנה 6

חמשה דמים טמאים יש באשה. כך מצאתי מוגה. ועיין בספר קרבן אהרן פרשת כי תזריע פרק שלישי ובפרשה ד' דפ' זבים. לשון ספר לקח טוב והיא גלתה את מקור דמיה מלמד שהרבה דמים טמאים באשה שהן חמש האדום והשחור וכו' ונרמז בתיבת דמיה דמי ה' עכ"ה. ובגמ' בעי מנלן דאיכא דם טהור באשה דילמא כל דם דאתי מינה טמא ומשני א"ר אושעיא אמר קרא כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור ואי דם טהור ליכא במאי פליגי:

בפי' ר"ע ז"ל האי שחור אדום הוא אלא שלקה ע"כ. אמר המלקט. ומפרש בגמ' בברייתא משל לדם מכה לכשנעקר מן הגוף לוקה ומשחיר:

וכקרן כרכום. פי' הרמב"ם ז"ל קרן כרכום הזך שבכרכום נגזר מן קרן עור פניו וכן פי' רש"י ז"ל בלשון שני כמו שהעתיק ר"ע ז"ל. ובלשון ראשון פי' רש"י ז"ל קרן כרכום קרן זוית שכרכום גדל בו ובגמרא תנא קרן כרכום לח ולא יבש:

בש"א אף כמימי תלתן וכו' דלית להו דמיה דמיה א"נ אית להו כמו דשחור אדום הוא אלא שלקה ה"נ מילקא הוא דלקו. וכן נמי משני בגמ' אירוק דעקביא בן מהללאל ומפרש הרמב"ם ז"ל דה"פ דירוק כקרן כרכום היה אלא שלקה:

הירוק עקביא בן מהללאל מטמא. אע"ג דעקביא מחמיר זימנין דהויא קולא כגון שרואה דם אדום ומשלימתן לדם ירוק תוס' ז"ל בסנהדרין פרק הנתנקין דף פ"ז. ועי' בפי' ר"ע ז"ל לקמן ר"פ בנות כותים וג"כ במה שכתבתי שם ותבין דבריהם ז"ל. וז"ל הר"ן ז"ל בהלכות נדה לרב אלפס ז"ל דבפ' שני דמס' שבועות דף ש"ד וכתבו בתוס' דירוק היינו גלאני ולא וירטי שהוא ככרתי דההוא אינו נוטה לאדמימות כלל וטהור אפי' לעקביא בן מהללאל דלא אסרה תורה אלא דם שהוא אדום והכי מוכח בב"ר דירוק סתם כדאמרן דאמרי' התם וירק את חניכיו שהוריקן בזהב וכן הוא אומר בירקרק חרוץ אלמא דירוק היינו מראה הזהב שהוא גלאני וירוק ככרתי טהור ובמס' נגעים נמי תנן ירקרק כשעוה ובפ' לולב הגזול נמי תנן ירוק ככרתי אלמא דסתם ירוק לאו כי ה"ג הוא ע"כ: