משנת ארץ ישראל על משנה מעשר שני · פרק 1 · משנה 4

כל ההלכות במשנה זו הן לעומת ההלכות שבמשנה הקודמת. במשנה ג פורטו ההלכות של העור והכלים שיוצאים לחולין, ובמשנתנו נמנו הדברים והמקרים שבהם העורות וכלי הקיבול אינם יוצאים לחולין.

הלוקח לזבחי שלמים

הלוקח חייה לזיבחי שלמים – והרי אין החיה הטהורה ראויה לקרבן, ובהמה לבשר תאווה – או בהמה לבשר תאווה, כלומר לשחיטת חולין בירושלים. כאמור, אין זובחים מכספי מעשר שני אלא זבחי שלמים, כמו שהראינו בפירושנו למשנה הקודמת, לא יצא העור לחולין – והוא חייב לקנות אוכל כנגד דמיו של העור ולאכלו בירושלים בקדושת מעשר שני.

כפי שאמרנו, שתי הלכות אלו במשנתנו סדורות כנגד שתי ההלכות במשנה הקודמת: הלוקח בהמה לזבחי שלמים וחיה לבשר תאווה, שבשניהם יצא העור לחולין ואין צורך לאכול כנגד שוויו של העור.

בשני התלמודים, בתלמוד הירושלמי למשנתנו (נב ע"ד) ובתלמוד הבבלי (מנחות פב ע"א), מפרשים רבי אלעזר ורבי מנא את משנתנו שהלוקח בהמה לבשר תאווה וחיה לשלמים אין הקנייה חלה כלל, "לא קנה מעשר"³³מטבע לשון החוזר פעמים מספר בספֵרות התנאית והאמוראית הארץ-ישראלית. , הכסף בידי המוכר נשאר בקדושת מעשר, ונצטרך לפרש את האמור במשנה "לא יצא העור לחולין" לעומת האמור במשנה הקודמת "יצא העור לחולין". בתלמוד הבבלי אומר רב "לא קני שלמים ומאי לא יצא העור לחולין הכי קאמר אינו בתורת לצאת העור לחולין" (שם), שמלכתחילה לא חלה על קנייה זו קדושת מעשר (כפירושו של רבי יהוסף, כפי שמביאו בעל מלאכת שלמה).

לעומת חכמים אלו מפרש רבי יוחנן שהקנייה יש בה חלות, ומסתבר שחייב לאכול את החיה או את הבהמה בטהרה, בקדושת מעשר שני, אלא שאין העור יוצא לחולין משום קנס (על פי פירושו של בעל משנה ראשונה).

כדי יין פתוחות או סתומות מקום שדרכן להימכר פתוחות – מקום שדרכם של כדי יין להימכר פתוחים, מקום שמוכרים יין מתוך כדים פתוחים והמוכר מערה את היין לתוך כדו של הלוקח, אך הוא קנה את כדי היין עם כדיו, בין אם הכדים היו פתוחים או היו סתומים, לא יצא הקינקן לחולין – שכן במקום שהיין נמכר בלא הכד אין הקנקן טפל ובטל כלפי היין והלוקח חייב לאכול בירושלים כנגד דמי הקנקן.

סלי תאינים – כך כמעט בכל הנוסחאות והראשונים³⁴א, ב, ג3, ג5, ג6, ז, ט, כ, ל, מ, ן, פ, ת, ת2. , לפנינו בדפוסים: סלי זיתים, וסלי ענבים עם הכלי – אם לקחם עם הכלי, עם הסל שהם נתונים בו, לא יצאו דמי כלי לחולין – מפני שנמכרים בכל מקום בלא סליהם, ויהיה חייב לאכול כנגד דמי הסלים.