משנת ארץ ישראל על משנה מעשר שני · מבוא · מיקום 9

מבנה המסכת

המסכת כולה מלוכדת וערוכה היטב. כל ארבעת הפרקים הראשונים עוסקים במעשר שני, והפרק האחרון בכרם רבעי (מ"א-מ"ו²⁴משנה ו עוסקת בפדיון שביעית, והיא נגררה אגב הדיון בפדיון כרם רבעי. ). אחר כך (מ"ז-מ"ט) נדון דין ביעור מעשרות העוסק בעיקרו במעשר שני, ואולי גם בכרם רבעי (כבית הלל, לעיל), ולבסוף דיון בווידוי מעשרות החל על כל המעשרות, אבל בעיקר על מעשר שני (מ"י-מי"ד). חותמת את המסכת משנה קצרה ועלומה המתארת את תקנות יוחנן כהן גדול, וביניהן תקנתו בנושא "הודיית המעשר". החטיבה העיקרית היא זו העוסקת במעשר שני עצמו. כרגיל במשנה אין בה הגדרה מלאה מהו מעשר שני, והמשנה פותחת בדיני טיפול בפֵרות מעשר שני. המשנה מתארת לעצמה את התנאים בירושלים עצמה, היא אוסרת למכור פֵרות אף שלמעשה בעיירות ישראל הנוהג המקובל היה לפדות את פֵרות המעשר, והרי פדיון הוא למעשה מעין מכירה. אבל המשנה מתמקדת בדין המעלה פֵרות טריים לירושלים, או במי שקנה אותם בעיר. בכך עוסק כל פרק א ומשניות א-ג בפרק ב. משנה ד בפרק ב נראית תלושה מהקשרה, ועוסקת בדין כרשיני תרומה שמעמדם בספק. המשנה הובאה כאן משום שיש בה אזכור להבאת הפֵרות לירושלים.

היחידה הבאה (פ"ב מ"ה-מ"י) עוסקת בדיני מעות שביעית. גם היא מסתיימת במשנה שאינה קשורה דווקא למעות, אבל הדוגמה שבמשנה היא במי שיש לו סלע ולפיכך צורפה ליחידה זו. היחידה הבאה עוסקת בשנית בנעשה בירושלים, בטיפול בפֵרות ובמעות, היכן ניתן לאכול מעשר שני, תשלום בדמי מעשר עבור חומרי אריזה ונושאים דומים. יחידה זו חוזרת למעשה על הנושא של היחידה הראשונה. ההבדל הוא שביחידה שלנו הנושא הוא במפורש מי שמעלה פֵרות לירושלים. תוכן הפרטים בשתי היחידות הולם ברובו, ובדרך כלל נושא הנדון ביחידה הראשונה אינו חוזר ביחידה השנייה. ניכר, אפוא, ששתי היחידות נשאבו משני מקורות אחרים, וכל אחת נערכה במקומה כדבעי. ייתכן שהעורך תיאם את היחידות כך שלא תהיינה בהן יחידות כפולות או סותרות, ובדרך כלל הצליח הדבר בידו, אבל עצם החלוקה לשתי יחידות עריכה ברור. כאמור, בין שתי היחידות מפרידה יחידת משנה העוסקת במעות שביעית.

פרק ד מתחיל ביחידה חדשה הדנה בפדיון (חילול) פֵרות מעשר שני (מ"א-מ"ז), והמשכו במי שיש לו מעות ומחלל אותם בשנית לפֵרות (מ"ח). המשניות האחרונות (מ"ט-מי"ב) חוזרת לדין מעות שנמצאו בירושלים.

במשנת מעשר שני מחלוקות רבות של בית שמאי ובית הלל, אלו משקפות ברובן את ימי בית שני. לצדם דיונים על מעשר שני לאחר החורבן. עריכת המסכת היא כרגיל אחרי דור אושא.