משנת ארץ ישראל על משנה ברכות · פרק 7 · משנה 3

כיצד מזמנין – מהו נוסח הזימון. במשנה סדרת נוסחאות, אך יש להן בסיס משותף. מעיון במשנה משמע שהמזמן מזמין את הקרואים לברך בנוסח "נברך" או "ברכו". יש להניח שהם עונים מענה כלשהו, ואז הוא מברך את ה' והם עונים בשנית. בנוסח המקובל כיום, אחרי הפנייה של המזמן עונים "יהי שם ה' מבורך...", והתשובה לפנייה השנייה כיום היא "ברוך שאכלנו...". במשנה אין רמז לתשובות של הקרואים, אך סביר שהייתה תשובה בין שתי הפניות של המזמן.

בשלשה – קרואים המזמן אומר נברך בשלשה והוא – כלומר בארבעה אנשים, אומר ברכו בעשרה אומר נברך לאלקינו – במשנה זו כבמשניות אחרות המעתיק כותב את שם ה' באות ה'. אנו העתקנו את השם בכינוי (באות ק'). צורת הברכה נברך ל... מופיעה כמעט בכל כתבי היד, חוץ מכתב יד פלורנץ של הבבלי (צ) שהוא מעדי הנוסח הפחות מדויקים, שם הברכה היא "נברך אלוקינו" ללא ל'. בין הראשונים יש המעדיפים צורה זו³²כך המאירי בשם "רבים", ועוד. , אבל מבחינה טקסטואלית לא כך כתוב במשנה.

בעשרה והוא – כלומר באחד עשר אנשים, אומר[ין] ברכו – זו עדיין הקריאה של המזמן, לכן הנוסח העדיף הוא "אומר" ולא "אומרין", אף שבעדי נוסח טובים אחדים הנוסח הוא כמו בכתב יד קופמן: "אומרים" או "אומרין".

אחד עשרה ואחד עשר ריבוא – גם אם מספר המסובים גדול יותר אין משנים את הפתיחה. מעתה המשנה עוברת למענה השני, במאה אומר נברך לה' אלקינו – המעתיק כותב את שם האל בשלוש אותיות י', כאשר האות המרכזית גבוהה במקצת מאחיותיה. גם כאן בעדי נוסח אחדים "אומרים", וייתכן שזה נוסח התשובה של הקרואים³³ג24, ג27, ג97, ג98. .

במאה והוא – אם מספר הקרואים לפחות מאה ואחד, אומרין ברכו – בעדי נוסח אחדים "אומר"³⁴"אומרים" או "אומרין" גם ב-ג24, ע. , באלף אומר – גם כאן יש הגורסים "אומר" ויש הגורסים "אומרים", נברך לה' אלקינו אלקי ישראל באלף והוא אומר ברכו – גם כאן יש הגורסים "אומר" ויש הגורסים "אומרים", בריבוא אומר – גם כאן יש הגורסים "אומר" ויש הגורסים "אומרים", נברך לה' אלקינו ואלקי ישראל אלקי הצבאות – בנוסח הדפוס נוסף "יושב הכרובים על המזון שאכלנו", בריבו והוא אומר ברכו – גם כאן יש הגורסים "אומר" ויש הגורסים "אומרים".

כענין שהוא מברך כך עונין אחריו – הקרואים עונים באותו סגנון שהמזמן פונה בו, ב' ה' אלקינו אלקי ישראל אלקי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו – זו הצורה הקבועה של ברכות, כמו היחס שבין הברכה שלפני האוכל לברכה האחרונה³⁵ראו פירושנו לעיל, פ"ו מ"ח. . בדרך כלל בברכות הברכה האחרונה מעט ארוכה יותר. גם כאן הנוסחה האחרונה של התשובה ארוכה יותר, אבל בנוסח הדפוס שציטטנו הפנייה והתשובה זהות.

כדי להקל על הבנת המשנה היא סודרה כטבלה:

ברכו לה’ אלקינו

אלקי ישראל

אלקי צבאות

יושב הכרובים³⁶בחלק מעדי הנוסח שתי המילים האחרונות חסרות. * נוסח משוחזר, לפי העיקרון הכתוב במשנה.

לנוסחאות מבנה אחיד: "ברכו" היא פנייה למספר קטן יותר של אנשים, וככל שמספר האנשים גדל כך התשובה ארוכה יותר. הבעיה היא שהטבלה כאילו אינה מאוזנת. לא ברור מהי הפנייה השנייה כאשר מספר הקרואים קטן ממאה. מן הסתם התשובה הייתה "נברך לה' אלקינו", או אולי "נברך-ברכו לה' " בלבד. ייתכן גם שיש לשנות מעט את המבנה של הטבלה. מה שסומן כפנייה ב עשויה להיות תשובתם של הקהל, ואז כל הטבלה מאוזנת יותר, ברם אז קשה במקצת להבין את המשפט "כענין שהוא מברך כך עונין אחריו".

הצענו פירוש פשוט למשנה ולפיו רבי עקיבא (להלן) חולק על כל המשנה, והמשפט "אחד עשרה ואחד עשר ריבוא" מתקיים וחל על פניית המברך. אך הבבלי מפרש שהמשפט "אחד עשרה ואחד עשר ריבוא" הוא לשיטת רבי עקיבא בלבד, וחל על תשובת המברכים. כך נוצרת משנה שראשיתה רבי יוסי הגלילי, המשכה לשיטת רבי עקיבא וסופה שוב לשיטת רבי יוסי, והדבר קשה. דומה שמה שהוביל את הבבלי לפירוש זה הוא הרצון להעמיד את דברי רבי עקיבא כשיטה עקרונית החלה על הפתיחה כמו גם על כל הברכה עצמה.

רבי יוסה הגלילי אומר לפי רוב הקהל הן מברכין שנב' [צריך לתקן שנא'=שנאמר] במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל – (תהלים סח כז) דברי רבי יוסי הם דרשה המבססת את הרישא של המשנה. דברי המשנה הם יישומם של דברי רבי יוסי.

אמר רבי עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובים ואחד ממועטים אומרים ברכו את ה' – רבי עקיבא חולק על כל המשנה ואומר שאין נוסח הזימון תלוי במספר הסועדים ותמיד יש לומר אותו נוסח. הוא מדגים זאת בעזרת נוסחת תפילה אחרת שאינה תלויה במספר המתפללים. ייתכן שרבי עקיבא מתכוון גם לומר שתמיד על המזמן לומר "ברכו את ה' ", ברם לפי פשוטם של דברים אין הוא מתייחס לנוסח הזימון אלא תובע אחידות בלבד.

רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך – לרבי ישמעאל נוסחה אחרת לאותה תפילה. הוא אינו נוקט עמדה באשר לנוסח הזימון וגם לא בקשר לאחידות הנוסח או גיוונו, אלא לנוסחתה של אותה תפילת "ברכו" שעליה דיבר רבי עקיבא.

הנוסחה "ברכו את ה' [המבורך]" מופיעה מאז ימי הביניים בשתי הזדמנויות: בפתיחה של ברכת התורה ובפתיחה של הברכות שלפני קריאת שמע. רוב הראשונים מפרשים בפשטות שכוונת רבי עקיבא לברכת קריאת שמע, ברם משני התלמודים למשנתנו משתמע שהכוונה לברכת התורה³⁷כן פירשו פרשנים רבים, ראו המאירי, מלאכת שלמה ועוד. . כך, למשל, הבבלי מספר: "רפרם בר פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גיבר, קם קרא בספרא ואמר: ברכו את ה', ואשתיק ולא אמר המבורך. אוושו כולי עלמא: ברכו את ה' המבורך" (נ ע"א). החכם אמר רק "ברכו את ה' ", כרבי עקיבא, והציבור התרעם. כל המעשה אירע בזמן קריאת התורה. סיפור דומה, על רבי חייא, מצוי בירושלמי (יא ע"ג). כמו כן: "אמר רב אחא גם אני כביכול, אף אני בשכחה, מי יאמר בתורה לפני ברכו את ה' המבורך לא היונקים?..." (שיר השירים רבה, א ג). אם כן, התינוקות הלומדים מברכים ברכה זו לפני לימוד התורה, וכן נוסח הברכה על התורה במסכת סופרים: "והיכי מברך? בעשרה אומר, ברכו את ה' המבורך, ביחיד כשהוא משכים לקרוא אומר, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם הנותן תורה מן השמים חיי עולמים ממרומים, ברוך אתה ה' נותן התורה, וגולל ואומר, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו³⁸צריך להיות: "חיי עולם נטעה בתוכנו" או "לחיי עולם נטעה בתוכנו", ראו פלוסר, יהדות, עמ' 192-191. , ברוך את ה' נותן התורה" (פי"ג ה"ו, עמ' 244-243), וכן יוצא ממקורות נוספים³⁹פסיקתא רבתי, הוספה א, פ"ד, ר ע"א; פסיקתא דרב כהנא, פכ"ח א, עמ' 422; מדרש פטירת משה (אוצר המדרשים, עמ' 365 לפי חלק מהנוסחאות); מדרש עשרת הדברות (שם, עמ' 457); ילקוט שמעוני, תקמז, תשפב; אליהו זוטא, יז, עמ' 23, וכן בקטעי גניזה. . לעומת זאת, בספרות המשנה והתלמוד אין רמז לאמירת "ברכו..." לפני קריאת שמע. נוסחה זו מופיעה רק במסכת סופרים (פ"י ה"ו) ובסידורים הקדומים. בחלק מקטעי תפילה מן הגניזה הנוסחה נמצאת, ובחלקם היא חסרה⁴⁰מאן, קטעי גניזה, עמ' 286; אסף, סדור תפילה, עמ' 119. . מכל מקום, הנוהג התנאי לברך על קריאת התורה נזכר במפורש (מגילה פ"ד מ"א) והברכה טרם השתרשה בציבור, וכן היו נוהגים שונים בדבר החובה לברך על קריאת מגילת אסתר (שם שם)⁴¹לברכת המצוות בכלל ראו פירושנו לפסחים פ"י מ"ט ולמגילה פ"ד מ"א. .

המחלוקת בין רבי ישמעאל לרבי עקיבא לא הוכרעה אלא מאוחר יותר. בתלמודים מובאים סיפורים על ברכה לפי אחת הנוסחאות.

אם כן, במשנה כלולות שלוש מימרות: ברישא גיוון בנוסחאות, דברי רבי יוסי המצדיק נוהג זה ודברי רבי עקיבא החולק. נמצאנו למדים שהרישא היא לשיטת רבי יוסי בלבד. בפועל נראה שכל האבחנה והגיוון לא מצאו הד רב. בתוספתא: "בין שאומר נברך בין שאומר ברוך אין תופשין אותו על כך, הנקדנין תופשין אותו על כך" (תוס', פ"ה הי"ח; ירו', יא ע"ב; בבלי, נ ע"א). "נקדנין" כאן הוא במפורש כינוי גנאי. עם זאת נראה שהקפידו על הבדל בין נוסח הזימון בשלושה לבין הנוסח בעשרה, כפי שיוכח במשנה הבאה.

הרקע להלכות שבמשנה הוא סעודות החבורה שנעשו ברוב עם. עם זאת, המספרים של אלף וריבוא הם מופרזים בעליל, ונראה שכל גיוון הברכות הוא תאורטי. בספרות ההלכתית לדורותיה אומצה רק האבחנה בין ברכה בשלושה לברכה בעשרה, ונראה שברכה במאה הייתה בסעודות חגיגיות וציבוריות יוצאות דופן.