או שחיפוהו בקש. אע"ג דמלתא דשכיח הוא שילך אדם לראות בקש שבמקום העומרים, שמא יהיה שם עומרים, מ"מ דיינינן ליה כטמון, ואינו שכחה, לר' יהודה דפטר את הטמון כדאיתא בסוטה דף מ"ה ע"א. א"נ אתיא אפי' כרבנן (שם) ואצטריך לאשמועינן דדוקא כשלא שכח אלא העומר שהוא לבדו נזכר במתניתין, אבל זכור הוא את הקש, אינו שכחה, כדאיתא בירושלמי (ה"ו כז:), מפני שהעניים ראוהו, אבל אם שכח אף את הקש שבאותו מקום הוי שכחה, מפני שרמאות העניים לא גרמה לו זה, שהרי שכח הקש הגלוי אשר שם, ונמצא שאף אם היה העומר שבאותו מקום גלוי, היה שוכחו, והיינו דקתני הרי זה אינו שכחה, דמשמע זה ולא אחר כיוצא בזה יש לו דין זה, והוא אותו ששכח אף הקש שעליו:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה פאה · פרק 5 · משנה 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 653789dc7385b1a4d393fe8f0f8a612130f25cbe365247fe2fa77a72f1c7b370