ר"ע אומר וכו'. לא ידעתי למה דחה התי"ט דברי הר"ב דפסק דלא כר"ע, בשתי ידים, מהטעם שהלכה כר"ע מחבירו. והלא הוא עצמו כתב במשנה ב' פ"ג דכלים, דכתוב במה"ריק בתשובה שורש קפ"ה (ואני בקשתיו שם ולא מצאתיו) שאין הכלל דהלכתא דמר לגבי מר, נאמר על הדינים הבלתי נהוגים בזמן הזה. אף כי דבר זה זר בעיני שיהיו הכללים כאלו המוזכרים בש"ס סתם דחויים מסברא בדינים אלו, מ"מ התי"ט בנה כלל על זה וא"כ מה לו להתרעם על הר"ב שפסק דלא כר"ע מחבירו. ואין לומר על פי דרכו דכיון דדין זה תלוי בשבת הדרן לכללין, דהא מ"מ לא פליג ר"ח סגן הכהנים אלא בנגעים, דגם הוא ס"ל דהוי כדן את הדין ואסור לראותם בשבת. ואין לומר נמי דמשום דסתם לן תנא אח"כ כיצד להקל כר"ע דחאו, דאי הכי ה"לל זה. ועוד דאין משם ראיה, דמי לא יאמר דכל אלו דברי ר"ע הם:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה נגעים · פרק 1 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 59397c9fb38d290eceec3f3e03b552982568db5aa3c0947181ac6d9500d26b17