קריאה במקור

הון עשיר על משנה נגעים · פרק 1 · משנה 3

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
נגעים
נגעים יש בו י"ד פרקים כנגד י"ד דברים שעליהם נגעים באים כדאיתא בילקוט מפוזרים במדרשים שבו (מצורע רמז תקסג וזכריה רמז תקעב. ועי' תנחומא מצורע פ"ד) ואלו הם. ע"ז, ג"ע, ש"ד, חילול השם, קללת השם, גוזל את הרבים, גוזל את שאינו שלו (כן הוא לשון המדרש), גסי הרוח, מספרי לשון הרע, ועין הרע, הגונב בסתר, נשבע לשקר, חושד בכשרים, ודיין המקלקל את הדין. וע"ד הנסתר נלע"ד לומר, שהנגע נמשך מי"ד עיתים לרעה כדכתיב (תהלים צא, י) לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. וי"ד עתים לרעה הם הקליפות הסובבות עד מקום י"ד ספירות, כמ"ש בפתיחה דעירובין בשם ספר הגלגולים (פי"ח וע"ש פי"ז), שאין בטובה למעלה מעונג ואין ברעה למטה מנגע כדאיתא בס' היצירה (פ"ב מ"ז):


לפטור להחליט ולהסגיר. נקט להסגיר בסוף לסמכו להחליט, לרמוז דהמוסגר נמי טמא מקרי:
2
שבוע. כתב התי"ט שהוא לשון זכר, והביא ראיה מרש"י ז"ל (בראשית כט, כז) שפירש שבוע זאת שבוע של זאת. ולא ידעתי מה ראיה היא זאת, שרש"י ז"ל הוכרח לפרש כך, משום דשבוע הוא סמוך להיות אותה השין נקודה שבא. ועוד מה שאמר שבריבוי בא בסימן הנקבות שבועות, אף לזה אין ראיה ברורה, שהרי מצינו בדניאל סימן י' כמה פעמים שבועים, ובתורה עצמה מצינו שבעה שבועות (דברים טז, ט), דשבעה הוא שם מספר הזכר. ובשנים מצינו שבע שנים (בראשית ה, ז. ועוד) שהוא שם מספר הנקבה, וכן בכל התורה, כשמם היחיד שהוא בסימן הא נקבה. ולע"ד אלו השנים באים לרמוז שרשם העליון, ע"ד שכתבתי בפ' כ"ו דכלים משנה ב' ד"ה משום שלשה ע"ש:
3
לפטור את ההופך וכו'. משום דבעי למימר ביה מתוך החלט, הוצרך לשנות בתחילה מה הוא המחליט:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Hon Ashir, Amsterdam, 1731
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 59397c9fb38d290eceec3f3e03b552982568db5aa3c0947181ac6d9500d26b17