[אות כג] תוי"ט ד"ה ואם היה בה"ק. והרמב"ם כתב או נזיר. כן הוא ברמב"ם (בפי' המשניות). ולכאורה יש לעיין לפי"מ דנקט הטעם דאין עשה דוחה לל"ת ועשה. והא בפ"ק דיבמות (דף ה' ע"א) אמרינן הא דקיי"ל דאין עשה דוחה לל"ת ועשה נגמר מנזיר. דאיכא למפרך מה לנזיר דישנו בשאלה. וא"כ עשה דוחה לל"ת ועשה דנזיר. ובאמת הרמב"ם (בפ"ז מהלכות נזירות) כתב הטעם דעשה דמצורע דוחה לעשה ול"ת דנזיר משום דכשהוא מצורע סותר את נזרו ואין ימי הצרעת עולים לו למנין נזירות וליכא עשה דנזיר עי"ש. ואולם הכ"מ כתב על השגות הראב"ד דביבמות אמרינן הטעם דישנו בשאלה. דחדא מתרי טעמי נקט. א"כ משמע דקיימא הסברא דישנו בשאלה. ועמ"ש בפרק ב' משנה ב' דנדרים (אות ט"ז):
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא מציעא · פרק 2 · משנה 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d2c049e439d988a8d7cdb9c282d8855c7e96d42eb20633d228c48ae126739560