תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא מציעא · פרק 3 · משנה 1

[אות כד] במשנה שלם ולא רצה לישבע. אף בהודה ואמר פשעתי קנה כפילא דאי בעי פטר נפשיה בשקר וכן כל השומרים חוץ בשואל כיון דכל הנאה שלו באמירה לחוד לא קנה הכפל (ואפילו היכא דהתנה להיות כש"ח דמצי פטר נפשיה בנגנבה דשכיחא. תוס'. ונ"י בשם הר"ן) עד שישלם לו ממש. וכתב הה"מ דאם יש עדים שפשע וצריכים לשלם מדינא אף ששלמו בלא כפיית ב"ד ס"ל להרמב"ן דלא קנה הכפל. אבל דעת הרשב"א אף אלו קנו הכפל דדעת בעלים להקנות להם כ"ז שלא יטריחו אותם לב"ד. וכתב עוד הרשב"א דאם יש עדים לשומר דפטור מלשלם ואעפ"כ שילם ל"ק כפל דלא עלה ע"ד המפקיד שישלם לו מה שנפטר בהעדאת עדים בלא שבועה ולפיכך לא הקנה לו הבהמה בכגון זו. וכתב שכן מצא בירושלמי עיי"ש:

[אות כה] תוי"ט ד"ה או שאבדו. אעפ"י שאין כפל. המהרש"א הקשה דהא משכחת כפל שהמוצא טען טענת גנב היה אצלו כדקי"ל דטוען טענת גנב באבידה משלם כפל. ותירץ דא"כ היה מוכח כן ממתני' ואילו בב"ק מקשה ר"א לר"י אהך מלתא או דלישנא דנמצא הגנב לא משמע דמיירי בכה"ג עיי"ש. וק' לי' דלפ"ז מאי הקשו תוס' בסוגיא (ד' ל"ד ע"ב ד"ה הריני משלם ומת) תימה היאך ישלם לבני הנפקד כפל הא אין אדם מוריש קנס לבניו. והניחו בקושיא. והא י"ל דהאיבעיא דנאבד ואמר הריני משלם ומת והמוצא טען ט"ג דבזה אמרי' דיורשים ירשו הפרה שנקנה לאביהם. וממילא המוצא שטט"ג נתחייב כפל להם דעל פרה שלהם טט"ג. (קושית רבינו הוא לפי הנחת מהרש"א אבל באמת היה לתוס' סברא אחרת בזה):

[אות כו] תוי"ט ד"ה למי שהפקדון. משעה שמסרה. ואיכא עוד לישנא בגמרא דכאומר לכשתגנב ותרצה לשלמיני סמוך לגניבותך קנוי לך. וקשה דבין כך וב"כ למאי דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה א"כ איך קנוי הפרה למפרע הא אין ברירה ועיין: