תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא מציעא · פרק 6 · משנה 8

[אות ס] תוי"ט ד"ה ותמה אני. בין ש"ח בין ש"ש. הרי"ף והרא"ש. היינו דש"ח מדין פטור דנתקל לאו פושע וגם מדין אדם מזיק דחייב אפי' בשוגג היינו בקרוב לפשיעה כעין אבידה אבל בקרוב לאונס כעין גניבה פטור. אבל בשכר דחייב בגניבה ראוי לחייב גם בנתקל אלא מטעם תקנה פטרו דאין לך אדם שיעביר חביות ממקום למקום בשכר וכיון דנתקל לאו פושע לא הוצרכו לעשות תקנה לפטור פושע מש"ה חייב בפשיעה וישבע שלא פשע. והנה בברייתא איתא דר' יהודה אמר ש"ח ישבע נושא שכר ישלם ואמרי' בסוגיא דרבא אמר האי כי דינא. והיינו דש"ח פטור כדיניה דנתקל לאו פושע ונושא שכר חייב כדינו מדין גניבה. וקשה לי במ"ש רש"י בב"ק (דף ל"א ע"ב) ד"ה ראשון ודאי פשע וכו' וקסבר רבא דרבנן לא פליגא עליה דר"מ בנתקל פושע וכו' אבל נתקל פושע הוא לכ"ע. עכ"ל. ואיך אפשר לומר הא רבא אמר הכא על ר"י דהאי כי דיניה הרי דש"ח פטור מדינא וע"כ דנתקל לאו פושע. וע' בתוס' שם (דכ"ח ב' ד"ה אמר רבה וכו') שהקשו לרבה אליבא דר"י דנתקל פושע מהא דשמעתין דר"י אמר ש"ח ישבע. ותירצו דרבה ס"ל דטעמא דר"י דבש"ח עשו תקנה ובש"ש לא עשו תקנה עיי"ש. וזהו מספיק על קושייתם די"ל דרבה ס"ל כן. אבל רבא דאמר האי כי דינו מוכח דס"ל אליבא דר"י דנתקל לאו פושע. וצ"ע: