תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא מציעא · פרק 1 · משנה 8

[אות יב] הרע"ב ד"ה הרי זה יחזיר. שהכלי סימן. ולא איתרע בנפילה זו כיון שע"י הסימן מתברר אי ממלוה אי מלוה נפל. הרא"ש. וכתב בשיטה מקובצת בשם תוס' כ"י הא דמהני כשהמלוה נותן סימן דלמא הלוה מסר לו הסימן כדי לעשות קנוניא דהא מה"ט לא מהני הודאת לוה כדלעיל (מ"ו) דש"ה דלא ידעי' של מי הוא רק מכח ההודאה אין לנו לנטות לעשות עפ"י ההודאה כלל דחיישי' לקנוניא. אבל הכא דלא אזלי' בתר הודאה כלל כ"א בתר הסי' אין לנו לחוש לקנוניא:

[אות יד] הרע"ב ד"ה אחד הלוה. סופר אחד חיישינן. ומ"מ אם הם מקויימים יחזיר. וכתב במהרש"א דה"ה דהו"מ לאוקמי דמקויימי' ומלוה מקיים שטריה. אלא דניחא ליה לאוקמי הך סיפא אפילו באין מקויימים עכ"ל. והוא דוחק קצת כיון דממילא הרישא דא' שלוה מג' מוקמי' במקויימים ואמאי לא ניחא לאוקמי גם סיפא בהכי. והיה נ"ל לתרץ קושית המהרש"א דהא לכאורה קשה במה דמשנינן ברישא דמקויימי' הא לשמואל (דף ט"ז ע"ב) דסבר דלפרעון ל"ח ומצא שטר הקנאה יחזיר א"כ ממילא בכ' הנפק ג"כ יחזיר כיון דליכא חשש דלא לוה עד תשרי. א"כ אמאי קתני ברישא יחזיר ללוה. וצ"ל כיון דשלשה שטרות ביחד הוי הוכחה שהם פרועים ונפלו מהלוה. וא"כ י"ל דעל הסיפא לא הו"מ לאוקמי במקויימים דא"כ יקשה לשמואל דל"ח לפרעון מאי איריא דהם ג' שטרות אף בשטר א' מקויים הדין דיחזיר למלוה. אע"כ דלא מיירי במקויימים. וא"כ לדינא דקיי"ל דחיישי' לפרעון הו"מ להרע"ב למנקט באמת דסיפא ג"כ במקוימים: