[כך כ' הרמב"ם פ"ג מיו"כ דבנחלש מותר לאכול. וק"ל ואמאי הרי שילוח אחר שנזרק הדם אינו מעכב [כיומא ס"ה א'] א"כ לא יאכל ולא ישלחו, דהאיך ידחה עשה דשלוח ל"ת דכרת דאכילה. ותו ק' אם נחלש הרי אפשר לשלחו ע"י אחר, דוגמת חלה משלחו [כיומא ס"ו ב']. ודוחק לומר דהכא בנסתכן מחמת הלוכו משכבר מיירי, דזה פשיטא. וגם מה אומרים לו שייך הכא. אלא נ"ל דאע"ג דשילוח גופיה, או שיהיה הוא משלח תרוויי' לא מעכבי, היינו בא"א כלל אבל באפשר שישלח הוא עצמו, בפירוש רבתה תורה עתי אפי' בשבת אפי' בטומאה דנכנס בטומאה לעזרה [שם] אף שהוא ג"כ בכרת, והרי אפשר ע"י אחר. א"כ ה"ה נמי עתי בצריך לאכול דמותר, דמ"ש הא מהא, הרי כולן בכרת ומותרין. ואילה"ק א"כ מצאנו דעשה דוחה ל"ת שיש בה כרת, והרי אמרי' ביבמות [ד"ג ב'] דל"ת ביבמה שיש בה כרת לא דחי. נ"ל דכל שאמרה תורה בפירוש שיעשה כן, כי הכא שאמרה תורה עתי אפי' בשבת וכו', לא מקרי עשה דוחה ל"ת, תדע, דאל"כ הרי אשכחנן יותר ממאתים עשה שדוחין ל"ת במקדש, שמקריבין תמידין בשבת שהוא בסקילה וכרת. וכ"כ יבום גופיה עשה דוחה ל"ת שבכרת. אלא ודאי כדאמרן. ועי' תוס' שם ד"ה ל"ת]:
קריאה במקור
בועז על משנה יומא · פרק 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 065bd834b0ccce7d4485e2960197eaee7625b7c4a4fa977bfe5f9484cef52768