מותרות. בירושלמי מפרש דמיירי בענבים המחוברים לאשכול. אבל אם ניטל העוקץ הוו כמבוקעות מפני נקב הנשאר בזנבו. תוספ':
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה עבודה זרה · פרק 5 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
נפל ע"ג וכו'. לא גרסינן בספרים אחרים. דאי גרסינן הוה לן למימר חסורי מחסרא והכי קתני, אבל בתאנים יבשים נותן טעם לפגם הוא:
מותר. בגמרא ילפינן ליה מקרא:
פירוש במשקה הנעשה מדבש. [ דאלו הדבש עצמו משובח בבשר ]:
תימה לי דמה ענין זה למשביח ולבסוף פוגם דלא אמרן אלא על הדבר שבשעת תערובתו משביח ולבסוף פוגם. ולכך יש לאסור המאכל ההוא מפני שבתחלת תערובתו היה משובח כו', אבל בכלי שאינו בן יומו כבר נפגם הטעם ונמצא שזה התערובת פוגם מתחלה ועו. סוף הוא כו'. ובגמרא דמשום גזרה אטו בן יומו אסור, אבל משום עצמו נותן טעם לפגם ממש הוא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7755551cf15aa0308a58bb983958b7faf86a576ac4d3086c0093d2c78fa09ff2