משנת ארץ ישראל על משנה תמיד · מבוא למסכתות תמיד ומידות · מיקום 3

השאלה המרכזית, מבחינתו של פירושנו, היא האם קובץ זיכרון המקדש כולל זיכרונות היסטוריים מדויקים. במחקר ובפרשנות המסורתית נדונה השאלה, וניכר שהדיון טעון ומתוח. הפרשנות המסורתית, כולל של אלה הנעזרים בספרי יוספוס ובממצאים הארכאולוגיים, היא שהמשנה אמת, ולכל היותר ניתן לפרשה מעט, אך עיקר תפקידנו לאמתה, למצוא לה ראיות וללמדה לציבור. במחקר רווחו דעות שונות. תיאורו של אבי יונה את המקדש מתבסס על מסכת תמיד-מידות¹²אבי יונה, מקדש. , ללא כל בדיקה נוספת. בהמשך המחקר נתקלו חוקרים בסתירות, ובדרך כלל נדחו דברי המשנה מפני עדויות אחרות, ובעיקר מפני עדותו המפורטת של יוספוס¹³ראו דיונו של לוין, מקדש. לגישה מאוזנת ראו בן ארי, הר הבית. (להלן).

מעתה, שתי אפשרויות קיצוניות עומדות לפנינו ושלל אפשרויות ביניים:

• הזיכרונות הללו הם שרידי ברייתות קדומות מימי הבית שנשנו בבתי המדרש והיו חשופים לבעיית השכחה.

• הזיכרונות הללו מאוחרים, פרי העיון בבית המדרש, ושרידי זיכרונות עמומים, ובעיקרו של דבר הם שִכתוב של בית המדרש.

מפתה מאוד להניח שהקובץ הקדום כלל זיכרונות אמינים והטעויות הן פרי העריכה המאוחרת, ברם איננו יודעים מספיק על הקובץ המקורי, וקשה להעריך את טיבו ההיסטורי, שכן איננו יודעים מה נכלל בו. אבל אנו יכולים להעריך את העריכות שבידינו. מסכתות שקלים, ביכורים וסדרי החגיגות בסוכה נשמעים אמינים לגמרי. לא מצאנו כל פגם בלכידות של התיאור ובסבירותו ההיסטורית. פה ושם אף מצאנו אישור ארכאולוגי לתיאורי המשנה, כגון כתובת בית התקיעה של הכוהנים המשתלבת היטב בתיאור במשנה על תקיעות הכוהנים (סוכה פ"ה מ"ה), או כתובת הזקנים המלמדת על נוכחות של חכמים במקדש או בסביבתו (איורים 3-1). הכתובות בעברית מלמדות על שפת המקדש, נושא שאותו בחנו בנספח למסכת שקלים. לפרטים שבמסכת מידות לא מצאנו סיוע חוץ-תלמודי, להוציא את הסורג שעליו יש לנו עדויות מקבילות (ראו פירושנו למידות פ"ב מ"ו, אם כי הפרט על הסורגים איננו במשנה).

שתי הנחות יסוד חייבות לדעתנו לעמוד במרכזו של כל דיון בלתי משוחד, נטול מגמות מעבר לבירור העניין עצמו:

1. ודאי שלציבור היהודי היו זיכרונות רבים מהמקדש עצמו. בימי המקדש היה המקדש המרכז של עם ישראל, ורבים מהציבור פקדו אותו לעתים מזומנות. כמה ממנהיגי המקדש שרדו לאחר המרד (כגון חנינא סגן הכוהנים), וגם לזקנים אחרים היה בוודאי זיכרון אותנטי מהמקדש. זיכרונות אלו נמסרו, ומן הסתם הם יסוד הסוגה של "זיכרון המקדש".

2. ככל זיכרון היסטורי ודאי שנפלו טעויות בשל שכחה. יתר על כן, הוא היה חשוף לכל ה"מחלות" של ה"זיכרון האישי" ו"הזיכרון הלאומי" כאחד, כפי שעולה ממחקרים פסיכולוגיים והיסטוריים. טעויות כאלו כוללות שכחה, טשטוש פרטים "מביכים", העדפות אידאולוגיות על מציאות, תיקוני נתונים "לא נעימים" וכן הלאה.

במבוא למסכת ביכורים¹⁴המבוא למסכת ביכורים, עמ' 421-621. עמדנו על הכללים שלפיהם אנו יכולים לזהות את קשיי הזיכרון.

מעתה נתמקד בפרטים המצויים בשתי המסכתות שבידינו, שהן לבו של התיאור הפיזי של המקדש. את מסקנותינו אנו מבססים על הפירוש המפורט של כל משנה במהלך הפרקים הבאים.