משנת ארץ ישראל על משנה מועד קטן · פרק 2 · משנה 2

וכן מי שהיה יינו בתוך הבור – אשר לתוכו היין נוזל מן הגת (איור 24). הענבים נדרכו לפני המועד והיין ירד לבור, ובדעתו היה להעלות את היין מן הבור לפני המועד ואף להספיק למלא את החביות ולסגור עליהן יפה, שלא יחמיץ היין. לאחר הדריכה תסס היין בבור במשך שלושה ימים, ולאחר מכן צריך היה להעלותו ולאגרו בכדים חתומים, ואירעו אבל או אונס או שהיטעוהו – הפועלים, ואם לא יעלה את היין ויגוף את החביות יהיה הפסד ליין, זולף וגומר – שופך את היין מן הבור לחביות וגומר את מלאכתו, וגף – סותם את פי החביות, כדרכו – כדרך שעושה בחול, דברי רבי יוסי – הבבלי (יב ע"א) מסביר כי המשנה שנתה את ההלכה גם בשמן וגם ביין ללמדך כי רבי יוסי מקל לא רק בשמן, שההפסד בו גדול, אלא אף ביין, שהפסדו פחות מן השמן. המשנה מסגירה טיעון חשוב במסגרת הלכות חול המועד, והוא האיסור לעשות כדרך שעושה בחול, ובמקרה זה אין חוששים לאיסור. במקרה זה יש טרחה רבה, אבל ההפסד גובר אפילו על החשש שיעשה כמו בחול.

רבי יהודה אומר עושה לו לימודים – עושה לו לבור חיבור, קישור, וכלשונו של רש"י: "מכסהו עראי ולא כדרכו"¹⁰שם, עמ' 37. . מפרשי משנה, ראשונים ואחרונים, פירשו את המילה "לימודים" – נסרים או קרשים של עץ. אולם לימודים הנזכרים בספרות תנאית הם לעולם חיבור וקישור של חרס, כאותה ששנינו במשנת כלים: "תנור שבא מחותך מבית האומן יעשה בו למודין ונותנן עליו והוא טהור, נטמא וסילק את למודיו טהור" (פ"ה מ"ט), כי בשעה שסילק את הלימודים נתפרק הכלי ובטלה טומאתו. הלימודים הוא כלי בצורת האות היוונית למדה (Λ)¹¹ראו בראנד, כלי חרס, עמ' קנד, שכד, תקנא, תקנה, תקסה, תקצח, וראו פירושנו לחלה פ"א מ"ח. . רבי יהודה מתיר רק לכסותו בכיסוי ארעי, ואין לגוף את חביות היין כדרכו בחול. ההבדל בין השיטות איננו בכמות העבודה אלא שרבי יהודה דורש שלעבודה יהיה אופי של ארעי, שלא כדרכו בחול.

התנור הגיע בצורה של טבעות או פסים, ובבית מחברים את החלקים בעזרת פסי מתכת והופכים את השברים לכלי עבודה. השברים טהורים, והתנור המורכב נחשב לכלי. דומה שמקור המילה הוא אותו חלק המכונה "לימודים" שבו מדבקים את חלקי התנור, והוא עשוי כצורת האות היוונית. לוקחים טיט ומדביקים על שפת הכלי כך שחלקי הטיט יתפסו את שני השברים ממעלה. בשימוש משני המונח משמש לתיאור מכסה זמני, כאותה ששנינו: "ארבעה עשר שחל להיות בערב שבת משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה, ועושה לו למודין, ונותנן עליו מערב שבת, נותן על גביו כסוי ונוטלו בשבת" (תוס', פסחים פ"ז ה"א). במשנתנו לימודים הם אותו מכסה זמני, ולאו דווקא בצורת האות למדה.

בשביל שלא יחמיץ – הסבר זה הוא לדעת שני הצדדים. המטרה היא שהיין לא יחמיץ. רבי יוסי מתיר לבצע את כל המלאכות הנדרשות, ורבי יהודה מתיר רק פתרון זמני. מבחינה משפטית אפשר לנסח את ההיתר "מפני דבר האבד", אבל מינוח זה איננו מספיק, ועל בסיס היתר זה יש מחלוקת נוספת איזה פתרון מותר לנקוט כדי שלא יהיה הפסד. כך גם בכל מוצר אחר יש לצפות לוויכוח על פרטי ההיתר, והעיקרון איננו מהווה פתרון סופי של השאלות המעשיות.

שתי המשניות, א ו- ב, דנות באותה הלכה, המשנה הראשונה עוסקת בשמן והשנייה ביין, אך סדר התנאים שונה. במשנה א נשנו תחילה דברי רבי יהודה ולאחר מכן דברי רבי יוסי, אך במשנה ב נשנו תחילה דברי רבי יוסי ולאחר מכן דברי רבי יהודה. אולי מפני שסיימו בדברי רבי יוסי בשמן המשיכו בדבריו ביין.