משנת ארץ ישראל על משנה מועד קטן · פרק 2 · משנה 4

אין לוקחין – אין קונים בחול המועד. בלשון המשנה, לרוב, הפועל "לקח" משמש במובן של קנייה והפועל "קנה" למעשה הקניין במובן המשפטי.

בתים עבדים ובהמה – בכל הנוסחאות מהטיפוס הארץ-ישראלי, דפוסים ראשונים, ספרי גאונים וראשונים¹⁵א, ל, ו, רג, קאיט, מל, מפ, מרא, מרש, כ, מרג, מפי. לרשימת הראשונים ראו בדקדוקי סופרים עמ' 39 אות ת, ועליהם ניתן להוסיף את הר"ש בן היתום ואחרים. נוסף: אבנים. הסוגיה בירושלמי (פא ע"ב) אף שואלת לשם מה צריך אדם במועד לקנות אבנים ומתרצת: כשכותלו גוהה, אלא לצורך המועד – הלוקח זקוק לאבנים כדי לסתתן בחול המועד ולהתפרנס מהן, והירושלמי מפרש שכותלו מתמוטט וצריך לחזקו, ולבהמה להשתמש בה בחול המועד בעבודה, או לשחוט אותה לאכילה בימי המועד, או לצורך המוכר שאין לו מה לאוכל – והוא זקוק לכסף לצורכי המועד. המשנה אינה מזכירה שדות כיוון שמכירתם אינה שכיחה ואין אדם צריך לשדה בימי המועד, ואין אדם מוכר שדהו לצורך המועד. בתוספתא אמור: "לוקחים מן הגוים שדות בתים וכרמים בהמה עבדים ושפחות מפני שהוא כמציל מידם וכותב ומעלה בערכאים" (פ"א הי"ב), ובירושלמי (שם) נוסף כי אף בשבת ניתן לבצע קנייה מגויים. משנתנו עוסקת, אפוא, בקנייה מישראל, שאין קונים אלא לצורך המועד, אך מן הגויים מותר לקנות אף שלא לצורך, מפני יישובה של ארץ ישראל. הלכה זו היא חלק מן המאבק של החכמים לשמירת קרקע ארץ ישראל בידי ישראל. על מאבק זה, התופס מקום מרכזי בספרות חז"ל, נרחיב בנספח.

אין מפנין – כלים או תבואה, מבית לבית – אחר שאינו באותה חצר, אבל מפנה הוא לחצירו – מפנה לבית אחר שברשותו. בלשון חכמים "בית" הוא חדר, וממילא אין כאן טרחה רבה, מפני שהיא שמחה לו – תוספת זו נמצאת בנוסחאות מהטיפוס הארץ-ישראלי וברבים מכתבי היד הבבליים¹⁶המשפט חסר בדפוס וילנא, דו, דפ, ל, ר, ה5, קאיט, מרא, מרש, מרת4 (היה כתוב ומחקו המגיה). , "וה"ר יהוסף ז"ל הגיהו בספרו וכתב שכך מצא בכל הספרים" (מלאכת שלמה). מסוגיית הירושלמי משתמע שמשנתנו עוסקת רק בכלים שאדם מעביר מבית לבית על מנת לדור בו, שכן היא אומרת: "אין מפנין מדירה נאה לדירה נאה ולא מדירה כאורה לדירה כאורה ולא מדירה כאורה לדירה נאה אין צורך לומר מדירה נאה לדירה כאורה ובתוך שלו אפילו מדירה נאה לדירה כאורה, שמחה לאדם בשעה שהוא דר בתוך שלו" (שם). לפי זה המשנה דנה רק בכלים, ולא בכלים ובהמה כפירושי הראשונים, ואמנם הריטב"א גורס: "אין מפנין כלים", וכן גורס הטור בסימן תקל"ה. יש הבדל הלכתי מהותי בין שתי הנוסחאות. לפי הנוסח שלפנינו הותר רק פינוי שאין בו טרחה רבה, אבל לפי נוסחאות ארץ ישראל פינוי של שמחה הותר, למרות הטרחה שבדבר.

אין מביאים כלים מבית האומן – אין מביאים כלים שאינם נצרכים למועד. פירוש זה עולה מברייתא בתלמוד הבבלי: "מביאין כלים מבית האומן כגון כד מבית הכדר וכוס מבית הזגג, אבל לא צמר מבית הצבע ולא כלים מבית האומן, ואם אין לו מה יאכל נותן לו שכרו ומניחו אצלו"¹⁷בבלי, יג ע"ב, וראו המיוחס לרש"י. .

אם חושש להן – שמא ייגנבו או האומן יתכחש להם, או אולי יישברו בשטח המשמש למלאכה, מפנם לחצר אחרת – במקום שישתמרו. בהמשכה של הברייתא בבבלי (שם): "ואם חושש להם שמא יגנבו מפנן לחצר אחרת ואם אינו מאמינו מביאן בצנעה בתוך ביתו".