משנת ארץ ישראל על משנה דמאי · פרק 7 · משנה 4

הלוקח יין מבין הכותים – "בין הכותים" הוא המונח הרגיל לארץ הכותים, כלומר לשומרון. בהקשר של משנתנו השומרון מופיע כמקום שפרותיו הם בבחינת ודאי, כלומר יש להניח שלא הופרשו מהם תרומות ומעשרות. המשנה מדגימה את ההלכה במקרה שאדם קנה 100 לוגים של יין (בערך 40 ליטר): אומר שני לוגים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה – מידה בינונית של תרומה היא אחד מחמישים, ובמקרה זה זהו גם מספר עגול, ועשרה מעשר – עשרה לוגים הם מעשר, ותשעה מעשר שני – נותרו שמונים ושמונה לוגים, ועל כן תשעה הם מעשר שני, [ו]מחל ושותה – למילה "מחל"²⁴ב- מ "מיחל", ב- ת "ומיחל", ב- ג1, ג2, ג7, פ, "מוחל". בעל מלאכת שלמה הכיר שתי נוסחאות: "מיחל" ו"מחל". הוצעו סדרת פירושים שלכולם מכנה משותף. הקונה מחלל את יין המעשר השני ומתחיל לשתות את היין, אף שטרם הופרשו המעשרות בפועל. "מחל" עשוי להיות:

* מוהל – כך פירשו רב האי גאון והערוך ערך "חל"²⁵ערוך השלם ג, עמ' 583; רב האי גאון בגנזי קדם ג, עמ' 92. כנראה הפירוש כולו הוא של רבנו ניסים. .

* מתחיל – כלומר מתחיל לשתות, כך פירשו מפרשים שונים כגון רבי עובדיה מברטינורא.

* מחלל את המעשר השני – כך פירשו רש"י ואחרים²⁶רש"י ליומא נה ע"ב, וראו אוצר הגאונים שם. . ליברמן מציע פירוש שונה: מחלל בכך את הטבל לחולין, כלומר זו הפרשת המעשרות שלו. הפירוש אפשרי, אך מבחינה טקסטואלית קשה להניח שהאות למ"ד נפלה. המילה ידועה, ואף מעתיק לא היה משנה את "מחלל" ל"מחל".

* ברוח הצעתו של ליברמן אפשר לפרש בפשטות מחל – עושה לחול.

בתוספתא נוספה דעתם של שלושה חכמים החולקים על משנתנו. לפי התוספתא משנתנו היא דברי רבי מאיר ורבי יהודה, ורבי יוסי ורבי שמעון חולקים. בירושלמי נזכרים רק שני האחרונים, ובתלמוד הבבלי מעיר עולא "זוזי זוזי"²⁷אולי צריך להיות זוגי זוגי – זוג, זוג, כמו בבבלי כתובות עא ע"א שבו החלוקה אולי שונה במקצת, ולא נרחיב בה כאן. , כלומר שהם שניים שניים, ורבי יהודה כרבי מאיר²⁸תוס', פ"ח ה"ז; ירו', כו ע"ב; בבלי, עירובין לז ע"ב; ירו', גיטין פ"ג ה"ח, מה ע"א. . חלוקה דומה של שמות חכמים מופיעה במחלוקות נוספות, ולעתים גם מצויים אותם חילופי נוסח באשר לעמדתו של רבי יהודה (כרבי מאיר או כרבי יוסי ורבי שמעון)²⁹תוס', פ"ה הכ"א, וראו פירושנו לפ"ה מ"ט; תוס', פ"א הט"ו; משנה, כלים פי"ח מ"ד; תוס', שביעית פ"א ה"א, ועוד. . אין קשר רעיוני בין הנושאים שארבעת החכמים הללו (בני דור אושא) מופיעים בהם כחולקים, אך הדמיון אינו יכול להיות מקרי.

הטעמים ההלכתיים, והשאלה מדוע נבחרה דוגמה זו של "בין הכותים", יידונו בסוף המשנה הבאה.