משנת ארץ ישראל על משנה דמאי · פרק 3 · משנה 6

הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה [ו]את שהוא נוטל ממנה – המשנה מעלה תמונה מרתקת של ניהול חיי המשפחה. הבן הנשוי חי לעתים עם הוריו במשפחה מורחבת. מן הסתם הוא כהוריו, ואם הם "חברים" – הוא "חבר", ואם הם עמי הארץ – הוא עם הארץ (תוס', פ"ב הט"ו). גם אם הבן הקים משפחה נפרדת הרי שבדרך כלל הבן כמשפחתו, וגם אם לא – הרי שהמשא ומתן בין הבן לאמו חופשי ופתוח. שונה המצב באשר ליחסים בן החמות וחתנה. אמנם בדברי חכמים מצינו התנגדות לכך ש"חבר" יישא בת עם הארץ, ואפילו ביטויי גנאי ואיסור מפורש⁴⁹ראו פירושנו לפ"ב מ"ב. , אבל ביטויי הגנאי הקיצוניים מצויים רק בתלמוד הבבלי. גם בארץ ישראל אולי העדיפו "נישואי פנים", ובפועל היו ה"חברים" שכבה חברתית בדולה ונישואים "מעורבים" עם עמי הארץ היו נדירים. עם זאת היו גם מקרים כאלו, ובאחד מהם מדובר כאן. למציאות זו מקבילות נוספות. במקרה שלנו מדובר ב"בת עם הארץ שנשאת לחבר"⁵⁰תוס', פ"ב הט"ז, וראו עוד שם הי"ז-הי"ח. .

הזוג הצעיר בא לבקר בבית הוריה, ואנו לומדים על מנהג מעניין שהמתארח מביא עמו את מזונותיו. ייתכן גם שאין זה אירוח אלא יחסי שכנות, והבת נעזרת באִמה. מכל מקום החתן, שהוא "חבר", מביא מזון מעושר, אבל המשנה קובעת שהוא צריך לעשר שנית, מפני שהיא חשודה לחלף המתקלקל – האם רוצה לתת לחתנה אוכל טוב, ועשויה להחליפו במזון משלה. רבי יהודה, המופיע להלן, אינו חולק אלא מסביר את הרישא. [אמר רבי] – הנתון בסוגריים נוסף בידי מעתיק בצד ונוקד, יהודה רוצה היא לתקן את ביתה ובושה מחתנה – האם רוצה שביתה יתפאר באוכל טוב שהוגש, ומתביישת לתת לחתנה מזון מאיכות ירודה. זו תמונה חיה ורֵאלית של יחסי משפחה. האם אינה רוצה להכשיל את חתנה, אך עוד פחות מוכנה להציע מזון קלוקל, ובוודאי שלא תהיה מוכנה להופיע כמי שנכשלה בבישול.

מודה רבי יהודה בנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית – ה"חשוד על השביעית" יתפוס מקום מרכזי בפירושנו למסכת שביעית⁵¹ראו המבוא למסכת שביעית. . אין זהות חברתית בין החשודים על שביעית לעמי הארץ, ומי שנחשד בזה לאו דווקא נחשד בזה, אך ההלכות דומות למדי. עם זאת, נראה שלפחות בימי רבי יהודה הייתה השמירה על השביעית מוקפדת יותר, והחשש שהאם תכשיל את משפחתה קטן יותר.

המשנה מציגה שני קטבים: הפונדקאית הזרה המחליפה מתוך זלזול באורחיה ומשום שעוסקת בכמות גדולה של מצרכים, והחמות המחליפה מתוך אהבת יתר. בתווך ניצבת השכנה. זו נידונה בתוספתא ובירושלמי. השכנה מבשלת לשכנהּ מתוך ידידות וזו אינה חשודה להחליף, אלא אם כן לא נתן לה גם את התבלינים (תוס', פ"ד הל"א; ירו', כג ע"ד). המשנה מעלה תמונה מלבבת של יחסי שכנים שיש בהם סיוע הדדי והשכנה מבשלת לשכן ה"חבר", ואולי אף מוסיפה תבלינים. מן הסתם הוא נזקק לעזרה זו.

במשנה מופיעים דברי סתם המשנה ("חכמים") ורבי יהודה. הסברנו כי שניהם פוסקים אותו דבר, אבל מבנה המשנה הוא כאילו יש ביניהם מחלוקת. בירושלמי מיוחסת לחכמים הדעה "הנותן לחמותו כנותן לשכינתו" (כג ע"ד). לא ברור האם אלו חכמים שברישא (סתם המשנה) או חכמים אחרים. קשה לעייל את הדעה שחמות כשכנה לגוף המשנה, וקרוב יותר לפרש שזו דעה נוספת שאינה במשנה.