משנת ארץ ישראל על משנה סוכה · מבוא · מיקום 9

גם ניסוך המים אינו מופיע במקרא, ואף לא בספר היובלים, וכל שאנו יודעים עליו הוא מספרות חז"ל, ואולי גם עדות בודדת של יוספוס. לפי התיאור הכינו מבעוד מועד כלי ובו מים, מעין מי קודש, אם כי מרכיב הקודש רק רמוז. את המים ניסכו, יחד עם יין, על המזבח. היה בכך מעין ביטוי ציורי למזיגת יין, כלומר עירוב יין ומים לשתייה. אלא שהנוזלים נוקזו ישירות למערכת הניקוז של המקדש (איור 3). חז"ל מספרים שבייתוסים חלקו על ניסוך המים, ואף ניסו למנוע את ביצועו. בפירושנו לפ"ד מ"ט, וכן לעיל, הבאנו את המסורת על הכוהן הגדול שניסה שלא לנסך את המים, ונרגם באתרוגים. הבאנו שם סיפור דומה של יוספוס על המלך ינאי שנרגם באתרוגים, אך יוספוס אינו מזכיר מעשה וגדר של חילול קודש. אם אכן אלו אותם מעשים – הרי שזו עדות חיצונית לניסוך המים. ברם, בפירושנו הטלנו ספק בזהות זו. לפי מסורת חז"ל ניסכו את המים לשני צינורות ניקוז (חוטמים) שהיו במזבח; המזבח שופץ בימי המכבים, ואם הסיפור מדויק הרי שבניית המזבח נעשתה על ידי מי שתכננו לבצע את מעמד ניסוך המים.

ניסוך המים קשור לתפילות לגשם, ועל הקשר בין החג לתפילות הגשם עמדנו לעיל. מן הראוי להזכיר את אשר הערנו בפירוש. בחוק המקראי אין עדות לניסוך מים, אך בספרי הנביאים הד למנהג זה. כמו כן הוא היה מקובל מאוד בעולם הפגני, וסתם תהלוכת קודש יוונית כללה, בצד הקרבן, גם הבאת פֵרות וכד מים שניסכו ממנו למרגלות המזבח והתיזו ממנו קלות על הנוכחים⁴¹ואן סטרטן, פולחנות, עמ' 164 ואילך, איורים 131, 132, ועוד. .