משנת ארץ ישראל על משנה סוכה · פרק 2 · משנה 2

הסומך סוכתו לכרעי המיטה – כבר אמרנו כי המיטה הייתה חפץ גדול וכבד. במשנה זו מדובר במי שמשתמש במיטה כבסיס לסוכה. נראה שדפנות הסוכה הוסמכו ונקשרו למיטה, או אולי אפילו שימשו דפנות המיטה כחלק מדפנות הסוכה. כבר אמרנו כי ייתכן שלמיטה היו דפנות עץ, כך שהייתה מעין ארון גדול וכבד¹⁵⁹לעיל, פ"א מ"ג. , כשירה – החידוש במשנה הוא בניגוד לדברי רבי יהודה דלהלן, רבי יהודה אומר אם הסוכה אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה – סוכה כשרה היא סוכה יציבה, ואילו סוכה הנסמכת על מיטה אינה יציבה, שהרי הסוכה היא רהיט מיטלטל. רבי יהודה אינו שולל את האפשרות שסוכה הנסמכת למיטה תהיה כשרה, אלא שהוא קובע כלל, שחכמים מתנגדים לו, ולפיו בדרך כלל הסומך סוכתו למיטה תהיה זו פסולה. בשני כתבי יד הנוסח הוא "סוכך"¹⁶⁰כתב יד ע, פ; פוקס, סוכה, עמ' 44. , כלומר שבנה את הסכך על כרעי המיטה. ברם, מדברי רבי יהודה ברור שהסכך והסוכה רק נשענים על המיטה, ולכן יש להעריך כי נוסח זה הוא שיבוש. בכמה כתבי יד אחרים הנוסח הוא "הוסמך סוכתו בכרעי המיטה", ואין בין "בכרעי המיטה" לבין "לכרעי המיטה" ולא כלום; בלשון חכמים אין הבדל בין שני הנוסחים.

הבבלי מסביר שסוכה הסמוכה למיטה "אין לה קבע" (כא ע"ב), ושני הסברים לדבר: או שמעמידה בדבר שאינו קבוע, שכן מן הסתם יקחו את המיטה במועד מאוחר כלשהו, או שהסוכה אין לה קבע ואינה יציבה בזכות עצמה¹⁶¹ראו מאירי ועוד. . הסבר שני בתלמוד הוא שמעמיד את הסוכה בדבר טמא, והסבר זה מובא אף בירושלמי (נב ע"ד). אלא שאין בכך הסבר מהו הפגם בהעמדת הסוכה על דבר העשוי לקבל טומאה. אפשר שנימוק טוב להלכה שבמשנה הוא שהסוכה תלויה בכלי, אך נימוק זה אינו מופיע במפורש (לעיל, פ"א מ"ח).

סוכה המדובללת – בתלמוד הבבלי נחלקים רב ושמואל, האמוראים בני הדור הראשון, בפירוש המונח "מדובללת": סוכה דלה, שהסכך בה מועט, או סוכה שיש לה סכך רב-מפלסי. יש גם המציעים לפרש שהסכך מונח בבלבול שתי וערב, וכך נוצרים מפלסים שונים וכיסוי שאינו אחיד¹⁶²אוצר הגאונים לכב ע"א. . להלכה, אמוראי בבל המאוחרים יותר (אביי ורבא) נחלקים האם זו מחלוקת ומי ששנה זו לא שנה זו, או ששמואל מוסיף תנאי נוסף לפסילת הסוכה (כב ע"א). אותה מחלוקת מופיעה בירושלמי, אלא שהיא מחלוקת בנוסח המשנה: האם יש לגרוס "מדוללת", כלומר דלה (סוכה ענייה, שהסכך בה מועט) או "מדובללת", שהסכך במפלסים שונים (נב ע"ד)¹⁶³אפשטיין, מבוא, עמ' 187-186, מצביע על חילוף דומה במשנה בכורות פ"ג מ"ד, ובמקורות נוספים. הדל בניגוד לעבה מופיע בירו', פאה פ"ג ה"ג, יז ע"ג. . מדולל הוא סכך שיש בו חורים, ומדובלל הוא סכך שיוצאים ממנו ענפים¹⁶⁴כמו צמר כבשים שהוא מדובלל (משנה, בכורות פ"ה מ"ג; אפשטיין, מבוא, עמ' 187) או מחצלת מדובללת (תוס', כלים בבא מציעא פ"ז הי"א). או שהוא במפלסים שונים, ושני הפירושים קרובים. המחלוקת בירושלמי מובאת אף היא בשם אותם אמוראים בבליים, וברור שזו אותה מחלוקת. אפשטיין גילה נוסח של השאילתות שאינו גורס את מחלוקת האמוראים אביי ורבא, וכך נותרה רק המחלוקת בין רב ושמואל בפירוש המשנה, כמו בירושלמי. ברוב כתבי היד הנוסח הוא "מדובללת", ולנוסחה "מדוללת" רק עד נוסח אחד (כתב יד ע). כל זאת אף שמי שאינו מעמיק בסוגיית הבבלי מסיק ממנה בפשטות מתחילת הסוגיה "מאי מדובללת – מדוללת", כלומר שהנוסח "מדוללת" הוא הפירוש הנכון. ברם, מי שמעיין בפשטות בסוגיות מתרשם שהנוסח "מדובללת" הוא שעמד לפני האמוראים ו"מדוללת" הוא בבחינת פירוש. הירושלמי אינו מזכיר גרסה אחרת, ואף הבבלי יוצר את הרושם כי זה היה הנוסח המקורי ומדוללת הוא תיקון שיש בו פירוש, ולא מסירת גרסה. בתשובת גאונים אחת מובאת משנתנו בלשון "סוכה מבולבלת", ונראה שזה פירוש למדובללת, ולא גרסה נוספת¹⁶⁵אוצר הגאונים לסוכה, עמ' 29. .

ושצילתה מרובה מחמתה כשירה – אם כמות הצל בסוכה גדולה מהשמש, הסכך מספיק והסוכה כשרה. לפי פשוטה שורה זו באה להסביר את המשפט שלפניה: סוכה מדוללת (מדובללת) כשרה שכן צִלתה מרובה מחמתה. אמנם המשפט סביר גם לגופו, אך הוא כבר נאמר, באותו סגנון בדיוק, במשנה א בפרק הראשון, והחזרה מיותרת ואינה סבירה. יתר על כן, העובדה שצִלתה מרובה אינה סיבה לפקפק בכשרות הסוכה, ולשם מה יש להדגיש שהיא כשרה. במקרה זה וי"ו החיבור היא וי"ו ההסבר. עדיין יש קושי בכך שהמשנה חוזרת ומדגימה כלל שנקבע בראשית המסכת, אך ניתן לתלות זאת במקורות השונים שמהם נלקטה המסכת. בנוסחאות אחרות נאמר שצילתה מרובה, ואז ברור עוד יותר שהמשפט מסביר את הרישא. נראה שהחילוף וי"ו-שי"ן רגיל במקורות ובכתבי היד, ואין הבדל ממשי בין שתי הנוסחאות¹⁶⁶אונא, ויו שין. .

אם כך הוא הרי שדעתו של שמואל (מדובללת) סבירה יותר, שהרי סכך דל הוא ממש המקרה של "צילתה מרובה", והחידוש במשנתנו אינו ברור. ברם, אם הגרסה היא "מדובללת" החידוש הוא שאף על פי כן הסוכה כשרה, ובלבד שצִלתה מרובה מחמתה. לשיטת רב צריך יהיה להסביר שסכך מדולדל הוא סכך שיש בו חורים, ואין זה סתם מקרה של מיעוט סכך, ואף על פי כן הוא כשר.

הירושלמי מוסיף שלמי שאמר "מדוללת" הסוכה כשרה כשצִלתה מרובה מחמתה, ועד כאן המשפט ברור. ברם, הוא ממשיך שלפי מי שאמר מדובללת מדובר "בשאין צילתה מרובה" (נב ע"ד)¹⁶⁷גם רש"י לבבלי (כב ע"א) קובע כך, בניגוד לתוס' רי"ד ופרשנים אחרים, וראו אלבק, משנה, עמ' 474. . משפט זה קשה להבנה. אפשטיין מסביר שמדובר בסוכה שאין צִלתה מרובה מחמתה, ברם גם חמתה אינה מרובה מצִלתה: המצב הוא שצִלתה שווה לחמתה. אמנם הבבלי שואל מה דינה של סוכה מעין זו, ברם השאלה תאורטית, ובפועל אי אפשר לקבוע שבחצי הסוכה בדיוק יש צל. ייתכן שהירושלמי מקוצר, והכוונה שהסוכה כשרה ללא קשר לשאלה אם צִלתה מרובה מחמתה. לכאורה יש מקום לפסול את הסכך משום שאינו נראה כגג אלא כערמת ענפים, ואף על פי כן הסכך כשר. שאלת כמות הצל אינה קשורה, אפוא, כלל לדין סוכה מדובללת. עד כאן הסבר אפשרי לירושלמי, ולפיו המשך המשנה "ו/שצילתה מרובה מחמתה כשירה" אינם קשורים לרישא, וחוזרים על דברי המשנה הראשונה בפרק הראשון. כאמור, נראה שהסבר זה דחוק.

והמעובה כמין בית – שיש לה גג עמוק ועבה, אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה כשירה – הבבלי מדגיש שהכוונה לכוכבי חמה, כלומר לקרני השמש. הסוכה כשרה, והמשנה אינה קובעת כלל מתי הסכך רב מדי. הבבלי (כב ע"ב) מביא מחלוקת בית שמאי ובית הלל אם אין הכוכבים נראים מתוך הסכך, בית הלל מכשירים ובית שמאי פוסלים, ומשנתנו כבית הלל. כידוע דחתה המסורת ההלכתית את דברי בית שמאי להוציא מספר מוגדר של חריגים, וכך אף המצב במשנתנו.