משנת ארץ ישראל על משנה סוכה · מבוא · מיקום 14

מסכת סוכה סודרת את הלכות חג הסוכות. במסכת סוכה שני גושים עיקריים. פרקים א-ג, שהם פרקי הלכה רגילים, ופרקים ד-ה, שלהם אופי שונה. המסכת פותחת בדיני הסוכה ופרטי החובות הכרוכות בהקמתה (פרקים א-ב). לאחר מכן היא מציגה את הלכות ארבעת המינים, כל אחד לגופו (פרק ג): לולב, ערבה, הדס ואתרוג. ממשנה ח בפרק ג היא דנה בהלכות ארבעת המינים כמצווה אחת. כאן המונח "לולב" אינו מתייחס למין הלולב, אלא לכל ארבעת המינים. שני הפרקים האחרונים הם חטיבה כשלעצמם. כאן המשנה מספרת את ההלכות והנוהגים של חג הסוכות במקדש, מצוות לולב, ניסוך המים, בית השואבה ופרטים נוספים. פרקים אלו מצטרפים לפרקים המתארים את עבודת המקדש, כפי שהייתה בזמנו. כולם פרקי הווי שמשולבת בהם מעט הלכה, כמו במסכתות יומא ושקלים. הפרקים הללו בולטים בכך שהם סיפור טהור, כמעט ללא תוספות הלכתיות.

המילה "לולב" (במשמעות של ארבעת המינים) מחברת בין שני החלקים. בכך מסתיים החלק הראשון, ובכך פותח החלק השני. לחטיבה השנייה (פרקים ד-ה) חוט שוזר נוסף. הם פותחים בכלל מספרי: "לולב וערבה ששה ושבע [ההלל] והשמחה שמונה סוכה וניסוך המים שבעה והחליל חמשה וששה", ולאחר מכן מפרטים כל אחד ואחד מהמשפטים הללו עד פ"ה מ"ד. בהמשך מובאים עוד אחדים מפרטי המקדש שגם להם אופי מספרי: כמה תקיעות היו במקדש, כמה פרים, "בשלושה פרקים...", ובסוף קטע קטן נוסף (משנה ח) שהוא המשך של המשנה הקודמת, ללא אופי מספרי. כאמור מצויים במשנה פרקי נוסטלגיה נוספים, ואף פרקים שעריכתם מספרית, אך כאן מצינו תופעה חריגה של שילוב בין השניים.

סדר המצוות הוא לפי מניין הימים שהם נוהגים בהם (שמונה, שבעה, שישה וכו'), אלא שהעורך הקדים את הלולב כדי לפתוח במה שסיים הפרק הקודם (החטיבה הקודמת). זאת ועוד, אין בפרק ד פירוט של "מצוות סוכה כיצד" כמו ביתר המצוות, משום שזו נדונה לעיל בפרק א, ואולי גם משום שאינה ייחודית למקדש. הווה אומר, העורך לא הסתפק בליקוט המסורות ובהבאת חטיבה ב במלואה, אלא נכנס לתוכן המסורות ושינה מעט כדי שהעריכה שלו תהיה "חלקה".

ברור ששתי החטיבות לא יצאו מתחת יד עורך אחד. משנה א בפרק ד פותחת בהבאת לולב להר הבית, ואותה הלכה מצויה בפרק הקודם (פ"ג מי"ג) ועוסקת בהבאת הלולב לבית הכנסת. אין כאן סתירה, אך יש כפילות⁵⁷על כך עמד כבר אפשטיין, מבואות, עמ' 38. . אפשטיין מדקדק וטוען שפרק ד ופרק ה יצאו מידי עורכים שונים⁵⁸שם, עמ' 39-38. . חוקר זה, ש"כל רז לא אניס ליה"⁵⁹השוו בבלי, חולין נט ע"א. , אולי מיצה כאן את מידותיו יתר על המידה⁶⁰ראו פירושנו לפ"ה מ"ד הנראית כסותרת מעט את פ"ד מ"ה, אך אין זו סתירה אלא הבדלי הדגשה. גם פ"ה מ"ה אינה סותרת את משנה ד שבאותו פרק. פרק ה אינו פותח בפתיחה הרגילה, "חליל חמישה וששה כיצד", אלא בפתיחה חלקית, אך שוב אין זו עריכה שונה ממש אלא גיוון קל. , ואכן להערכתנו מדובר ככל הנראה בעריכות שונות לאותם נושאים. מצד שני ברור שמשנה ט בפרק ד מתארת את הבאת המים לניסוך המים, ומשנה ד בפרק ה את השלב הקודם. העורך טרח ומנע כפילות בין המשניות⁶¹כך הוא שמר על המבנה המספרי המדויק, על חשבון התיאור הכרונולוגי הסדיר. . הווה אומר, העורך האחרון היה קפדן ולא נמנע מלשנות בגוף המסורות שאסף, וכבר עמדנו על כך.