תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא בתרא · פרק 2 · משנה 12

[אות יז] במשנה ארבע אמות. להפוסקים שכתבתי במתני' הקודם דלרבא אסור לסמוך אף קודם שיש שם דבר הניזוק. א"כ לצטרך הכא להרחיק כ"ה אמות לרבנן דר"י. מוקמינן בסוגיא ריש פרקין דמיירי בצונמא. וסיפא דמתני' היו שרשים היינו דאי ליכא צונמא. והקשו בתוס' שם דא"כ למאי קוצץ השרשים יכריחו ליה לקוץ האילן עיי"ש. וקשה לי הא תוס' כ' בסוגיא (ד' כ"ו א' ד"ה אנא לא קייצנא) וא"ת והתנן במתני' קוצץ ונותן דמים וי"ל דמיירי באילן סרק. וא"כ בפשוטו י"ל דהך דהכא היו שרשים יוצאים מיירי באילן מאכל טעון קבא דאסור לקוץ. ואי דקושית תוס' מדא"ל רבר"ח לר"י מר אי ניחא לך זיל קוץ ואיך שייך דיאמר אי ניחא לך לעבור עבירה. וע"כ ה"ק אנא לא קייצנא דאנא ס"ל דאף במקום דמזיק לחבירו אסור לקוץ. אי ניחא לך היינו דסבירא לך דבמזיק לחבירו הדין דקוצץ זיל קוץ לזה יקשה דאיך אמר ר"י דבמזיק דקוצץ האילן איך יתורץ הך דהכא היה שרשים יוצאים הא צריך לקוץ האילן. הא י"ל דר"י יסבור כאביי דמותר לסמוך בסמך בהיתר קודם שהיה לזה בור. ורבא דסבר דאין לסמוך יסבור כרבר"ח דגם במזיק אסור לקוץ אילן מאכל וצ"ע וע' ברא"ש שם (סי' כ"ב) ולענ"ד מדבריו דבאמת לכ"ע במזיק לחבירו הדין דקוצץ. ומש"ה ניחא מתני' דקוצץ ונותן דמים אלא דרבר"ח לא מסתבר ליה דינא דר"י דמשום ציפורי מקרי מזיק ולזה אמר אנא סבירא לי דלא מקרי מזיק וא"כ אסור לי לקוץ. אי ניחא לך היינו דאת דס"ל דמקרי מזיק זיל קוץ. אבל תוספות מדהקשו ממתני' דקוצץ כו' מוכח דס"ל דלרבר"ח אף במזיק אסור לקוץ וההיא מתני' ז' מרחיקים אילן מן העיר דקתני ובחרוב ושקמה הרי דמיירי באילן מאכל ואעפ"כ קתני עלה קוצץ צ"ל דמשום נוי א"י קוצצים. וא"כ קשה כנ"ל. ובדברי הרא"ש אלו לא זכיתי להבין במ"ש א"נ לא מסתבר ליה סברא דר"י והיה לו שום טעם לחלק בין ההיא דהכא לבין ההיא דלעיל (דף כ"ג) אפיקו קורקור. מבואר דבאמת בפשוטו שוים הם וכמ"ש שם הרא"ש מקודם וכן אר"י אפיקו קורקור אלא דמוכרחים לומר דרבר"ח היה ס"ל איזה טעם לחלק ביניהם. והיכן מוכרח כן וכי קורקור הוא מתני' או ברייתא הא מרא דשמעתתא שם הוא רב יוסף והלא הוא סבר באמת ג"כ הכא דמקרי מזיק. ורבר"ח דלא מסתבר ליה סברא דר"י באמת ס"ל גם בקורקור לא הוי מזיק. אח"כ ראיתי בפלפולא חריפתא מהתוי"ט על הרא"ש. כתב על דברי הרא"ש ובין ההיא דלעיל דאפיקו ליה קורקור. דהתם אביי פריך עלה ומסיק עלה בשנויא כר"י א"כ הלכתא היא עכ"ל. משמע דרצה ליישב קושייתינו. אבל לא ידעתי מה תיקן דהא באמת ג"כ הלכה כר"י כמ"ש הרא"ש להדיא. וא"כ עדיין י"ל דרבר"ח לא היה ס"ל ההיא דקורקור:

[אות יח] תוי"ט ד"ה אחד. הו"ה נמי בשדה לבן דינו כגפנים. וא"כ מה שכתב הרע"ב תחלה דשדה חבירו בין שדה לבן. היינו דגוף דינא דמתני' הוא ג"כ בשדה לבן. ומ"ש הרע"ב אח"כ והנ"מ בא"י היינו כיון דמתני' כולל ג"כ שדה אילן זהו דוקא בא"י. ומ"מ זהו רק למה דנקט הר"ב דמאילן לגפנים מהני ד"א. אבל להרמב"ם (ולפענ"ד שכן דעת רש"י) דלא מהני ד"א ע"כ מתני' לא מיירי כלל משדה לבן דבזה לא מהני ד"א: