קריאה במקור

תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא בתרא · פרק 9 · משנה 6

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
[אות מא] תי"ט ד"ה שכיב מרע. וה"ה אם חילק. מאוד תמוה לי דהא באמן של בני רוכל היינו מדין מצוה מחמת מיתה. ומתני' דהכא דלא מיירי בהכי דא"כ גם בשייר קרקע כ"ש אם עמד חוזר. ובלא עמד גם בלא שייר קנה. אלא דמתני' מיירי באינו מצוה מחמת מיתה ובשייר הוי כמתנת בריא. וא"כ פשיטא דצריך קנין. ומה דכתב התוי"ט וה"נ דייק לישנא דככתובים ב"י (ר"ס ר"ן) אינו שייכות להכא. דהב"י כתב רק היכא דדנין מדין מתנת שכ"מ הן בכולה הן במקצתה במצוה מחמת מיתה אפילו כתיבה לא בעי דהכי דייק לישנא דכתובים אבל הכא במתני' לא מיירי מזה ובשייר קרקע כ"ש מדין מתנת בריא אתינן עלה דגם בעמד אינו חוזר ובעי' קנין:
2
[אות מ] הר"ב סד"ה שייר. ואפילו בלא קנין. משמע דבקנין ג"כ קנה במת ומסקינן בסוגיא דהיינו במיפה כחו דבלא"ה בקנין אפי' מת ל"ק דקנין מגרע ואמרי' שמא לא גמר לקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ. ובתוס' כתובות (דנ"ה ב' ד"ה מתנת) כתבו וכי פריך מדשמואל אדשמואל הו"מ למפרך ממתני' דהתם (היינו משנתינו דהכא) דלא מגרע כח המתנה מכח הקניין אלא דניחא ליה למפרך מדשמואל אדשמואל עיי"ש ולא זכיתי להבין דבריהם הקדושים דהיכן נשמע ממשנתינו דאין הקנין מגרע כחו דמתנה הא י"ל דמתני' הכי קאמר שייר קרקע כ"ש קנה (אפי') בעמד לא שייר לא קנה היינו לא קנה כלל אפי' מת דהקנין מגרע כחו דמתנה. וד' יאיר עיני (כ"מ ותיבת אפילו לפענ"ד ט"ס. ע' תוס' בסוגיא (דקנ"ב ד"ה מתנת) שלמדו דקנה במתני' בין עמד בין מת ומזה יקשה לשמואל וד"ל):
3
[אות מב] במשנה בש"א יחלוקו. והא דל"א דיורשים הוי ודאי ובע"ח ספק. מסקינן ביבמות (דל"ח) דב"ש ס"ל דשטר העומד לגבות כגבוי דמי והבע"ח לפי טענתו הוא מוחזק ע' בתוי"ט סוטה (פ"ד מ"ב). ובסוגיא דיבמות שם רצה אביי להוכיח ממתני' זו דב"ש ס"ל דאתי ספק ומוציא מידי ודאי ולא היה ס"ל דהטעם דשטר העומד לגבות כגבוי דמי. ופרכינן עלה דאמאי לא הוכיח כן ממתני' דסוטה הנ"ל וכתבו תוס' דאדרבא לאביי יקשה מתני' דסוטה דאמאי גובה כל כתובתה. ותירצו כיון דהיא טוענת ברי והוא שמא. ומ"מ פרכינן דלוכח אביי מהא דאי לאו דספק מוציא מידי ודאי לא אלימא טענת ברי להוציא מידי ודאי עי"ש וקשה לי דמאי פרכינן דלוכח אביי מהא הא חזינן בכתובות (פ"ק די"ג) היה ס"ד דאביי דטעמא דר"ג במשארסתני נאנסתי דברי ושמא ברי עדיף אף דהוי ברי גרוע ושמא טוב. ונהי דאפשר דאביי הדר וקבלה דטעמא דר"ג משום מגו או חזקה בגופה מ"מ כיון דחזינן לאביי דיש באפשרות לומר דברי ושמא ברי עדיף אפי' ברי גרוע ושמא טוב. א"כ פשיטא דלא הו"מ לאוכחי ממתני' זו דנימא באמת דטעמא דב"ש דס"ל ברי ושמא ברי עדיף. ומכ"ש דהכא הוי כמו א"י אם פרעתיך כיון דהחוב היה ודאי. וכבר כתבתי בזה בתשובתי על תוס' סוטה (דכ"ה ע"ב) עי"ש וצ"ע:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Vilna, 1908-1909
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 87f835537fda858e816b1adfe88a99dd174ad0541cfced8f7b5ea1b21d532a36