תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא בתרא · פרק 9 · משנה 9

[אות מג] תוי"ט ד"ה נכסים. כ"כ התוס'. וז"ל אבל ליכא לשנויי כגון שייחד לה קרקע דא"כ כי מקשה מכמה ברייתות בפ' כל הנשבעים. ופריך נמי מברייתא דמוקי כב"ש לישני ליה שייחד קרקע. ומאוד תמוה לי דהא ודאי מאינך פרכות בשבועות דמשנינן דנשבעה ומתה ליכא קושיא דהא שפיר משני אלא דקושייתם על הפירכא מהברייתות יפה כח הבן דמוקי לה כב"ש וכדדייקי ופריך נמי מברייתא דמוקי כב"ש (ולשונם מכמה ברייתות אינו מדוקדק דאינך פרכו' ממתני' הן ולא מברייתות) וכן כתבו ביבמות דל"ח א' וז"ל והא דלא משני הכי בשבועות אלא דוחק להעמידה כב"ש עיי"ש ולזה תמוה לי דהא הך ברייתא א"א לשנויי הכי דמיירי בייחד קרקע דהא קתני והאם אינו גובה אלא בשבועה וצלע"ג. תו כתבו תוס' על עיקר הקושיא דאין אדם מוריש שבועה לבניו דאין טעון שבועה אלא משום חששא דהתפיסה צררי אבל נפל עליו הבית שהוא בפתע פתאום ליכא למיחש להתפסת צררי ואין נראה לר"י כי למה אין לחוש שתפסה מחיים כדאמרי' באלמנה דתפסה לכתובה מחיים דמפקינן מינה ולמה אין לחוש לתפיסה מחיים עכ"ל ולא זכיתי להבין דמה יצטרך להקדמתם דתפיסה מחיים במטלטלים לכתובתה לא מהני. הא גם אם מהני עכ"פ עתה כשבא' לגבות כתובתה ניחוש שמא תפסה ונפרעה ואין מגיע לה עוד. וד' יאיר עיני. (* אפשר לומר דכוונת התוס' בזה לראיה שאפשר לחוש לתפיסה מחיים עיי"ש).