משנת ארץ ישראל על משנה נזיר · פרק 9 · משנה 5

המסכת מסתיימת במשנת מדרש, וזו משנת סיום מובהקת למסכת.⁸⁷ראו ברכות פ"ט מ"ה; יומא פ"ח מ"ט; תענית פ"ד מ"ח; נדרים פ"ט מ"י.

נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוריי שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו – (שמ"א א', יא).

נאמר בשמשון מורה – (שופטים י"ג, ח).

ונאמר בשמואל מורה מה מורה אמורה בשמשון נזיר אף מורה אמורה בשמואל נזיר – הירושלמי משום רבי ינאי מעיר, בצדק, ש"מורה" היא מילה חילופית לתער (פ"ט ה"ו, נח ע"א).⁸⁸וכך גם במדרש במדבר רבה פרשה י ה. המדרש בנוי על שמשון כדגם בסיסי של נזירות, ולכן הוא גם חלק מלשונות הנזירות שנמנו בראשית המסכת (לעיל פ"א מ"ב).⁸⁹ראו דיוננו שם, וכן אפשטיין, מבואות, עמ' 393.

אמר רבי יוסה והלא אין מורה אלא שלבשר ודם - אם כן הפסוק "ומורה לא יעלה על ראשו" איננו עוסק בנזירות אלא בכך ששמואל לא פחד מבני אדם (אולי הכוונה שהיה שליט).

אמר לו רבי נהוריי והלא כבר נאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני שכבר היה עליו מורא של בשר ודם – אם כן שמואל אכן פחד משאול, ומכאן שמורה לא יעלה על ראשו, הוא שלא יסתפר. רבי יוסי מתווכח על בסיס משחק המילים "מורא" ו"מורה", ובהנחה שכל פסוק משמש לדרשה אחת בלבד. כיוון שיש לשמואל יראת אדם, כלומר חשש משאול המלך. אזי משפט "מורא לא יעלה על ראשו' איננו תפילה או נבואה, אלא הנחיה לא להסתפר – כלומר להיות נזיר.

דרשתו של רבי יוסי משתקפת בתרגום לשמ"א א', יא: "ומריות אדם לא יהי עלוי", וחוזרת ומשתלבת בדיונים אמוראיים נוספים במדרש האמוראי: "שאין השיער מתיירא אלא מן התער" (במדבר רבה, י ה), או מדרש שמואל המצטט את המשנה לאתר ומוסיף: "אמר רבי אמי: כתיב 'לא תבא שמה יראת שמיר ושית' (ישעיהו ז', כה), מה הדין סירא לא מידחל אלא מן פרזלא, אף הדין שערא לא מידחל אלא מן פרזלא (כשם שהקוץ אינו ירא אלא מן הברזל - הסכין שעשוי מברזל),⁹⁰המדרש מזכיר "פרזלא" שהוא ברזל. ומסתבר שכוונתו למגל, סכין או כלי אחר המשמש לחיתוך. אף השיער אינו ירא אלא מן התער" (מדרש שמואל פרשה ב ח, מהד' ליפשיץ, עמ' 9).

כפשוטו המדרש הכיר את נוסח המסורה שלנו, ולמד ממנו בדרך ההיקש ששמואל היה נזיר. ברם, בנוסח ספר שמואל שהתגלה בקומראן נאמר במפורש ששמואל היה נזיר (4q Sam).⁹¹קרוס, מגילת שמואל, פרק א פסוק ג. המסקנה היא אותה מסקנה, והשינוי הוא רק בנוסח המקרא. גם בן סירא מפייט: "אוהב עמו ורצוי עושהו, המשואל מבטן אמו, נזיר ה' בנבואה, שמואל שופט ומכהן" (בן סירא מו יג). אין כאן ראיה לגרסתו של בן סירא במקרא; אפשר שהוא דרש את המקרא כמו המשנה, אך הוא שותף להערכה ששמואל הנביא והצדיק היה נזיר. מכל מקום, פרשנות זו משקפת הערכה חיובית לנזיר, שהרי שמואל נמנה עם צדיקי עולם, בניגוד לשמשון. יוספוס מגדיר את שמשון כנזיר (קד', ד 278-277), אך בתיאור שמואל אין הוא מזכיר את הנזירות (קד', ה 346-344). יוספוס לא כלל בחיבורו את דרשת חז"ל על היותו נזיר. הוא אומר שגידל את שערותיו ולא שתה יין, אך אין הוא מזכיר את הטהרה, ולא את המונח "נזיר" (שם 347). בולט עוד יותר הוא בעל קדמוניות המקרא. עבורו שמואל הוא קדוש וצדיק, מנהיג מבטן, אך הוא מתעלם מכל סממני הנזירות. נראה שהוא חש חוסר נחת מקשירת שמואל הצדיק לנזירות, ובכך עסקנו במבוא. גם שמשון אינו מתואר שם כנזיר, אך נאמר שהוא יימנע מפרי כרם ומטומאה, ורק המונח "נזיר" חסר.

בכמה עדי נוסח נוסף לסיום "דמתרגמינן ומרות אינש לא תהוי עלוהי".⁹²מ, ר, עי, קאיט. כפי שראינו, במשניות סיום דרשניות התירו מעתיקים לעצמם להוסיף ולגרוע מדרשים. במקרה זה מדובר בתרגום ארמי אפשרי לפסוק "והוא יחל להושיע את ישראל" (שופטים י"ג, ה). תרגום זה איננו בתרגום שבידינו.

כאמור לדעתנו כל המשנה היא סיום בדברי אגדה. תופעה רגילה היא שמשנה (ולעתים גם מסכתות בתוספתא) מסתיימות בדברי אגדה, מענין המסכת. הפרשנים המסורתיים עמלו לחפש לסיומים אלו בכלל, ולסיום שלפנינו בפרט נפקא מינה הלכתית או לפחות חשיבות הלכתית.⁹³רמב"ם, המאירי ורע"ב הציעו שאם אדם אמר 'אהא כשמואל', האם זה נדר נזירות. לדעתנו אין צורך לחפש אחר משמעות הלכתית למשנה.