משנת ארץ ישראל על משנה נזיר · מבוא · מיקום 8

המסכת מתמקדת בדיני נזיר, והסטיות מעניין זה מועטות. המשנה מתחילה בקבלת הנזירות וכמו מסכת נדרים מונה כינויים שונים תאורטיים, לשון הבריות לנזירות, וכן קבלת נזירות על תנאי או באמצעות מילות קוד אישיות או מילים חילופיות (פ"א מ"א-פ"ב עד הסוף). אחת הבעיות בלשונות נזירות היא התנאי הנלווה אליהן, "הריני נזיר כשיהא לי בן". כאן מתערבת שאלת ההגדרה באורך הנזירות, ובכך עוסקת יחידת המִשְנֶה בסוף פרק ב (מ"ז-מ"ט). הנושא הכללי הוא נדר על תנאי (אהיה נזיר אם כך וכך יקרה), אך זו יחידת משנה של שלוש משניות שבהן התנאי הוא הולדת בן. היחידה הבאה (עד סוף פרק ג) עוסקת במי שבסופו של דבר, מסיבות שונות, צריך להיות נזיר פעמיים, או שנזר שתי נזירויות (פ"ג מ"ב), או שנטמא (מ"א מ"ג ועוד). זו גם ההזדמנות לעסוק בנזירות בחוץ לארץ, שהיא כעין שתי נזירויות, חלקה בחו"ל וחלקה בארץ. מעמדה של נזירות חוץ לארץ שנוי במחלוקת, יש הפוסלים אותה מכול וכול ויש המאפשרים אותה. משנתנו נוקטת עמדת ביניים, ומקומו של הנושא בעריכת המשנה נובע מעמדת ביניים זו הרואה בכל נזירות חו"ל מעין שתי נזירויות. מבחינה משפטית מערבת יחידה זו סיבות שונות, לכך שתיווצר נזירות שנייה.

פרק ד עוסק בנזירות אישה ובן, וממילא גם בהפרתם והבאת קרבנותיהם. פרק ה עוסק בנזירות של טעות או של תנאי. אחד מסוגי הנדרים שמהם הסתייגו חז"ל הוא נדרי צוותא, ואלה נתפסים כמעין תנאי המסייג את רצון הנזירות. כל הפרקים עד עתה עסקו בקבלת הנזירות ובבעיות המסתעפות ממנה. רק בפרק ו חוזרת המשנה להגדיר מהם חובות הנזיר בעת נזירותו, ובעת סיום הנזירות. בכך מסתיימת למעשה מסכת נזיר. יתר המסכת עוסק בבעיות משניות לגוף הנזירות. פרק ז עוסק בטהרת הנזיר, שהיא זהה לטהרה רגילה. פרק זה מפורט רק מעט והעיסוק בו מועט, כשם שהעיסוק של תורה שבעל פה בדיני טהרה איננו רב, ונעמוד על כך במבוא לסדר טהרות. פרק ח עוסק במקרים של ספק, ושוב דיני ספק נזיר הם כדיני ספק קרבנות בכלל.

פרק ט מסיים את המסכת בשלל שאלות שאינן מסודרות עד הסוף. הוא פותח בנזירות נשים (מ"א) וממשיך בחטיבה מיוחדת (מ"ב-מ"ד) שהביטוי המשרשר אותה הוא "רגלים לדבר". השאלה הקשורה לענייננו היא שאלה של ספק, הקשורה לפרק הקודם. למעשה משנה ב וסוף הפרק הקודם קשורים לאותו נושא (ספק רגיל, וספק כש"רגלים לדבר"). משנה א מפסיקה בנושא אחר, אולי כדי להדגיש שלפנינו יחידה חדשה, ממקור חדש, שראשיתה בעניין ספק והמשכה בעניין אחר.

המשנה מסיימת ביחידה האגדית הקשורה לדיני נזיר ("נזיר היה שמואל"). כפי שראינו היה הנושא שנוי במחלוקת כיתתית. הסיום הוא בדברי אגדה, כרגיל במשנה (כגון ברכות, יומא, תענית, נדרים ועוד). עורך המשנה ראה, אפוא, את תפקידו להוציא תחת ידו יצירה שלמה שיש לה כללים ספרותיים מוכרים. מסכת נזיר לכידה, כמעט כולה מתמקדת בעסקי נזיר, למרות ה"פיתוי" לחרוג לתחומים קרובים. רק הפרקים האחרונים עוסקים בנושאים שאינם נזיריים מובהקים, אבל הם מהבעיות שנזיר נתקל בהם.

מסכת נזיר נערכה בסוף ימי התנאים. מופיעים בה תנאים מכל התקופות. יש בה, באופן טבעי, הרבה חומר קדום וזיכרונות היסטוריים, אבל עריכתה מאוחרת. הפרקים האחרונים, למשל, מבטאים את מצב התורה שבעל פה ודרכי בית המדרש התנאי המאוחר, כמו רוב יתר פרקי המשנה במסכתות אחרות.