משנת ארץ ישראל על משנה נזיר · פרק 2 · משנה 2

משנה ב, בדומה לקודמתה, עוסקת במחלוקת בית שמאי ובית הלל ביחס לביטויים מוקשים ומופרכים של נדרי נזירות.

אמר אמרה פרה זו הריני נזיריה אם עומדת אני אמר הדלת הזה הריני אני נזיר אם ניפתח אני – מוצעות שתי נוסחאות ללשון נדר: "הריני נזיר אם פרה זו עומדת"; "הריני נזיר אם הדלת הזאת נפתחת". את הנדר אומרת כביכול הפרה או הדלת עצמה, אבל ברור שחובת נזירות היא על הנודר, ולא על הפרה. בירושלמי מובאות דוגמאות נוספות להבהרה: (1) "ראה גוי עובר, אמר: ראו מה אמר הגוי הזה, הרי זה נזיר. הוה דמר [מאחר] שאין גוים נוזרין, נזיר?"; (2) "ראה ישראל עובר, אמר: ראה מה אמר ישראל זה, הרי זה נזיר – לא אמר, מאחר שישראל נוזרין נזיר. הוה דמר אפילו כן בנזיר או אינו אלא כשונה דברו";¹⁵ראו דיוננו במ"ג להלן. (3) "היה קורא בתורה והזכיר נזיר נזיק" (נא ע"ד). הדגם שמהווה בסיס ללשון הנזירות איננו רלוונטי, ותהא הסיבה אשר תהא. חי, דומם או רחוק מנזירות – כולם מהווים לשונות מוקשות, ובכולן נותרת מחלוקת בית הלל ובית שמאי בעינה. הבבלי מנסה לפרש את האמירה המוזרה במשנה כשלעצמה: "הכא במאי עסקינן – כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו, ואמר: כסבורה פרה זו אינה עומדת, הריני נזיר מבשרה אם עמדה מאליה, ועמדה מאליה, והלכו בית שמאי לשיטתן ובית הלל לשיטתן..." (י ע"א). לפי פירוש זה לשון הנדר מתאימה לנדרים והנזירות היא מבשר, אך כיוון שמעורבת בה לשון "נזיר" נותרת מחלוקת בית הלל ובית שמאי, איש איש לשיטתו. לעומת זאת רבא מציע פירוש שונה במקצת: "כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר: הריני נזיר מיין אם לא עמדה, ועמדה מאליה" (בבלי י ע"א-ע"ב), ובדבריו מכניס ביתר בהירות מחויבות לנדר נזיר באמצעות היין. במסקנת התלמוד מוסברים דבריו אחרת: "כגון דאמר הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה ועמדה מאליה".

בצדק מתחבטים האמוראים בלשון הנדר המוזרה, אך היא חלק מן הדיון התנאי. להערכתנו השאלה המרכזית היא האם מקרים מוזרים מעין אלה הם חלק ממסורת נדרי נזירות חיה, או שמא הם חלק מן הסיפור התנאי על מנת להציג אפשרויות רחוקות של נדרים, או שמא כבר התנאים בדיוניהם מציעים את הגיחוך שבנדרי נזירות במטרה לחנך את הציבור להימנע מזרויות באיצטלה דתית, בבחינת ניסיון להוזיל את נדרי הנזיר ולהרחיקם. ברוח זו, גם במחלוקת בית הלל ובית שמאי איש בדרכו מטפל בלשון החריגה.

בית שמי אומרים נזיר ובית הילל אומרים אינו נזיר אמר רבי יהודה אף כשאמרו בית שמי לא אמרו אלא כאומר הרי פרה זו קרבן אם עומדת היא – כאמור, הסברו של רבי יהודה מרכך מעט את דברי בית שמאי.¹⁶ראו דיוננו במשנה הקודמת. המילה מקדשת, אך לא בכל תנאי ומצב.