יכין מקואות · פרק 5 · סעיף 41

שעשאן זוחלין
שהמשיכן. ומיירי הכא במ' סאה נוטפין שהיו כנוסין בגומא ועשה סדק או נקב בכותלי מקוה זאת לצורך מה. והרי כשלא יסתם הנקב והסדק יזחלו מי המקוה לחוץ. ולא ישאר בתוך הגומא מ' סאה. לפיכך תיכף כשניכר קלוח זחילת המים לחוץ. אף שיש עדיין בגומות המקוה מ' סאה כולו מחשב זוחלין ואסור לטבול. ולהכי כשירצה לטבול בתוכו סומך מקל וכו' במקום הנקב כדי לסתמו בשעת טבילה. וי"א דאפי' לא אפשר שיחסרו המ' סאה שבמקוה ע"י זיבת המים מהנקב. וכגון שתחת הנקב נשאר עוד מ' סאה אפ"ה מחשב ע"י הזחילה מהנקב כל עוד שמקלחין כל המקוה כזוחלין [ר"א ס"נ ונ"א ועמ"ש בסוף פרקן וק"ל מלעיל [פ"ג מ"ג] דמשמע דהא לאחר שיצאו השאובין כשיר' הבור אע"ג שהאמה זוחל והולך למעלה מהבור וע"כ דמיירי בשנשאר למטה מזרם האמה מ' סאה וצ"ע]: