קריאה במקור

יכין מקואות · פרק 5 · סעיף 42

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
אפילו זב וזבה יורד וטובל
ויורד וטובל גרסינן. ור"ל אפי' זב וזבה רשאין לסמוך במקל אצל הנקב כדי לסתמו ואחר יורד וטובל. דאילו זב גופי' א"א שיטבול שם דהרי צריך מים חיים לטבילתו. וקמ"ל זב וזבה דאע"ג שטומאתן חמורה שמטמאין הכל בהיסט. אפ"ה מותרים לאחוז מקל או קנה [אע"ג שיש במינן קבלת טומאה וכ"ש אבן או אדמה שאין בהן סרך טומאה כלל ועי' נדה פ"ט מ"ג] וסותמין בהן הנקב מקום מוצא המים. ועי"ז שוב יחשבו מי המקוה כאשבורן ויורד הטמא וטובל באותה שעה:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 3fb7bbfc4a07233232335082235288544df2107e5c880d95626a01c056b52cc4