משנת ארץ ישראל על משנה פאה · נספח א

6. לתלמיד אסור להורות בפני רבו או לחלוק עליו¹³⁴כך מסופר על רבי עקיבא שנזף ברבי יהודה בן נחמן שהעז להרהר אחר מדרש הלכה של מורו ורבו, ספרי במדבר, קמח, עמ' 195, וראו הנספח למסכת ביצה וספראי וספראי, תרבות המחלוקת. המקורות בהערה הבאה הן חלק מהעדויות. , ויחסי כפיפות שררו בין השניים גם לאחר תקופת הלימוד הרשמית¹³⁵ספרא, שמיני, פרשה א הל"ג, מה ע"ג; ירו', שביעית פ"ו ה"א, לו ע"ג; גיטין פ"א ה"ב, מג ע"ג; תנחומא בובר, אחרי מות ו ו, עמ' לא; תנחומא, אחרי מות ו ו, ועוד. . לפני עזיבתו חייב היה התלמיד לבקש את רשותו של הרב ולהיפרד ממנו¹³⁶כגון: ירו', ברכות פ"ב ה"ח, ה ע"ג; קהלת רבה, ז ד. . פרידה זו הפכה, לפחות אצל אמוראי בבל, לטקס מסודר עם כללי נוהל (בבלי, ברכות יז ע"א), ובהקשר זה חוזר ועולה הדמיון למלך. יש לבקש את רשותו של מלך לפרוש הימנו (בראשית רבה, לה ג, עמ' 331). נראה שמקובל היה טקס נטילת רשות¹³⁷ראו ויקרא רבה, יז ב, עמ' שפג. .

ד. סמלי כבוד לאחר המוות

1. עם מותו של תלמיד חכם נערכה לו הלוויה גדולה שכללה טקסי אבל מיוחדים: "על כל המתים כולן אינו קורע, אלא על רבו שלימדו חכמה, רבי שמעון בן אלעזר אומר: חכם שמת, כל שעומדים בשעת מיטתו קורעין עליו, כל שאין עומדין עליו בשעת מיתתו, אין קורעין עליו. הכל חולצין על תלמיד חכם שמת... מעשה שמת רבי אלעזר חלץ לפניו רבי עקיבא שתי ידיו והיה הדם שותת"¹³⁸שמחות, פ"ט ה"א-ה"ב, עמ' 169-168; אבות דרבי נתן, נו"א כה, עמ' 81; בבלי, בבא קמא יז ע"א; סנהדרין סח ע"א; ראו עוד ירו', בבא מציעא פ"ב ה"ז, ח ע"ד ומקורות נוספים שבהם באים לידי ביטוי הכבוד וההוקרה לחכם. ראו גם המקורות בהערה הבאה. . המעמד ההלכתי של מות הרב, או "רבו", זהה למעמד ההלכתי של מות אב¹³⁹שמחות, ט יט, עמ' 175; ירו', מועד קטן פ"ג ה"ה, פג ע"א-ע"ב; בבלי, מועד קטן כו ע"א. . ביטוי הלכתי נוסף יש במסורת שגם כוהנים נקראו להיטמא לאחר מותו של רבי, ברם רבי לא היה רק חכם אלא חכם יוצא דופן ונשיא כאחד¹⁴⁰השוו בבלי, מגילה ג ע"ב. .

2. חכם שמת מושיבים "ישיבה" על קברו¹⁴¹ראו איכה רבה, פתיחתא כה; בבלי, כתובות קג ע"ב ועוד. הביטוי "ישיבה" הוא בעיקרו בבלי. . מסורת כזאת מיוחסת לחזקיהו ולרבי יהודה הנשיא. בבית שערים נמצאו ספסלי ישיבה דמויי בית מדרש מעל מערכות הקברים 14 ו- 20 שנקברו בהן רבנים, ואפשר שלפנינו עדות ליישומה של מגמה זו (איור 61).

3. לעומת כל זאת התנגדו חכמים לבניית מבני הנצחה על קברי חכמים, וזאת בהתאם לעיקרון של "הידור ללא חסרון כיס"¹⁴²ספרא, קדושים פרק ז הי"ג-הט"ו, צא ע"א; תוס', מגילה פ"ד (ג) הכ"ד; בבלי, קידושין לב ע"א - לג ע"א. . מן הראוי להעיר שקברי חכמים לא הפכו לקברי קדושים אלא בימי הביניים, להוציא אולי את קברו של רבי שמעון בר יוחאי (בבלי, בבא מציעא פד ע"ב)¹⁴³אף זו מסורת בבלית בלבד. על ייחודו של חכם זה כבר הערנו לא אחת. . כך הפך בבבל קברו של רב לקדוש וחולל פלאות כבר בימי שמואל חברו שהאריך ימים אחריו (בבלי, סנהדרין מז ע"ב)¹⁴⁴ראו על כך בהרחבה בנספח למסכת ברכות. .

סיכום

מערכת הסמלים מחקה את מערכות הסמלים שבהן פעלו חכמים:

1. במערכת השלטונית – סמלי מלוכה, כהונה גדולה וסמלי קיסרות, כמקובל באימפריה הביזנטית.

2. במערכת המשפחתית – הרב בדמות האב, וזכויותיו אף עולות עליו: "שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא" (משנה, בבא מציעא פ"ב מי"א).

3. בתחום המעמדי – הרב כאדון, וכל תלמידיו כעבדים המשמשים את הרב.

4. במושגים תרבותיים – הרב מצטייר בדמותם של מנהיגי האומה הגדולים כמשה רבנו, ובספרות חכמים מעוצבת במקביל דמותם של מנהיגי האומה (משה, דוד, יהושע וכיוצא בהם) כדמות חכמים. יש מסורות שבהן דמות הרב היא, כביכול, כעין דמותו של בורא עולם. מסתבר שגם בעיני חכמים הדימוי היה נועז ומופרז, אך משוקעת בו מערכת סמלים תרבותית-חברתית.