משנת ארץ ישראל על משנה מעשרות · מבוא · מיקום 2

חז"ל פירשו את המקראות לפי ההלכה הנהוגה בימיהם. את כל הפסוקים המדברים על חובת מעשר סתם פירשו במעשר ראשון הניתן ללוויים ואת הפסוקים המזכירים את המעשר כקודש, או את הבאת המעשרות לירושלים או למקדש, פירשו במעשר שני. חלוקה זו הקלה על הבנת ההלכה, אבל מבחינה פרשנית היא בוודאי מחייבת הסברים נוספים שיפתרו את השאלות העולות מהפסוקים. פרשנות זו מסדירה בפשטות את הפסוקים בפרק יד שבספר דברים. חוקרי המקרא מבחינים בשכבות שונות ובשינויים שחלו בנוהגי הפרשת מעשרות, אבל עבור חז"ל כל אשר במקרא הוא כמובן דבר ה' אחיד והומוגני.

הפרשת מעשרות לא הייתה ייחודית לעם ישראל, ובצורה זו או אחרת נהוגה הייתה בכל עמי המזרח. הפסוקים מספר בראשית יד כ מדגימים זאת. הם מזכירים הרמת מעשרות שאברם (העברי) נותן למלכיצדק, או מלכיצדק לאברם, ללא כל זיקה גלויה לחובה ההלכתית שטרם הוטלה. חז"ל פירשו זאת, כמובן, כרמז לחובת מעשרות: "אברהם הפריש מעשר תחלה שנאמר (בראשית יד כ) ויתן לו מעשר מכל" (במדבר רבה, יב יא), אבל ברור שפירוש זה הוא בהשראת ההלכה הידועה לחכמים ואשר טרם נהגה בימי ספר בראשית. מכל מקום, לפי ההלכה של חז"ל, לא מלכיצדק ולא אברהם היו ראויים למעשרות. הוא הדין בהתחייבות של יעקב "וכל אשר לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח כב). ההתחייבות מעידה על נוהג קדם-הלכתי, וחז"ל פירשו שאכן יעקב התחייב להרים מעשר ראשון: "יעקב הפריש מעשר ראשון, הדה הוא דכתיב ו'כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך' " (פסיקתא רבתי, י ו, עמ' 167). כל זאת ללא האבחנה שלפי ההלכה מעשר ראשון אינו ניתן לבורא עולם אלא ללוי, ולוי כמובן טרם נולד אז.

על נוהגי הפרשת מעשרות הלכה למעשה בבית ראשון איננו יודעים הרבה. עמוס מזכיר את הרמת המעשרות: "באו בית אל ופשעו הגלגל הרבו לפשע והביאו לבקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרתיכם" (עמוס ד ג). חז"ל פירשו שמדובר בהבאת מעשרות לבתי מקדש נכריים (ירו', עבודה זרה פ"א ה"א, לט ע"א), אבל כפי שנראה להלן הידיעות על הבאת מעשרות למקדש חוזרות גם בימי בית שני, וקרוב להניח שלכך מרמז עמוס. עמוס אף מקשר את המעשרות עם ימי החג במקדשים של ממלכת ישראל (בית אל וגלגל).

מכל מקום, עמוס מעיד על העלאת מעשרות בצורה כלשהי, ועל כך שנוהג כזה רווח בחברה היהודית.