משנת ארץ ישראל על משנה מעשרות · מבוא · מיקום 6

רק מאכלים חייבים במעשרות, ובכלל זה כללו חכמים גם את הסיכה, שכן סיכה כאכילה. המערכת ההלכתית עסקה בשאלה מהו אוכל, ומהדיונים משמע שהם הבינו שמכלל הגדרה זו יוצא כל מה שאין לו ערך כלכלי ממשי. ייתכן שמסקנה זו נתפסה גם כמשמעותו של המונח "נשמר" (להלן). עם זאת, גם הגדרה זו אינה פשוטה. כך, למשל, ירקות חייבים במעשרות, אך נראה שהחובה היא רק מדברי חכמים³⁸בבלי, ראש השנה יב ע"א; יומא פג ע"ב, ולהלן. הטיעון שמעשר מירקות מדבריהם חוזר גם בירו', חלה פ"ד ה"י, ס ע"ב. . עסקנו בכך בהרחבה בפירושנו לפרק ג של מסכת כלאים, ובמבוא לפרק עמדנו על כך שהירקות חדרו לסל המזונות של החברה היהודית רק באמצע ימי בית שני ועל כן חיובם במצוות רבות הוא רק מדרבנן (פאה, כלאיים וכיוצא באלו). הווה אומר, אף על פי שהם אוכל חיובם פחות ודאי, והוא הדין בפאה וכלאיים³⁹ראו המבוא לפרק ג במסכת כלאים. . נראה שחובת מעשרות הוטלה גם על מה שאינו אוכל ממש. כך, למשל, שנינו שפשתן חייב במעשרות אף על פי ששימושו העיקרי לתעשייה ורק הזרעים נאכלים בשעת הדחק⁴⁰תוס', פ"ג ה"ח; משנה, תרומות פ"ט מ"א; תוס', שם פ"ח ה"א. מהתוספתא במעשרות משמע שרובם זלזלו בהרמת מעשרות מפשתן אף יותר מבשאר פֵרות, לכן פשתן רגיל אינו דמאי כסתם פרי של יהודי אלא ודאי. תוספתא זו מדברת על גבעולי פשתן ולא על זרע; יתר העדויות שציטטנו עוסקות בזרע פשתן אשר שימש בשעת הדחק כאוכל. . לגבי הפרשת מעשרות מזרעים יש מחלוקת תנאים, ולא כאן המקום לברר את פרטיה⁴¹ראו פירושנו לפאה פ"א מ"ו. . בכלל, הגדרתו של מוצר כמזון אינה חדה וחותכת ויש מוצרים שהם כאלה רק בשעת הדחק. כך, למשל, חכמים דנים בזרעים שאינם נאכלים, אך מהם צומח מזון (פ"ה מ"ח). שאלה אחרת התעוררה סביב מזון המשמש לתעשייה, כגון קמח לעיבוד עורות או שמן לסוך בו כלים (משנה, דמאי פ"א מ"ג).