משנת ארץ ישראל על משנה מעשרות · מבוא · מיקום 5

כפי שהערנו, הרמת מעשרות נהוגה הייתה בכל העולם הקדום. המיוחד בהלכות מעשרות שבמסגרת ההלכה היהודית הוא הפירוט המשפטי. רק במסגרת היהודית נקבעו פרטי פרטים של הלכות. כך דנה המשנה בשאלה ממתי מפרישים מעשרות, כלומר מאיזה שלב בגידול הפרי חייב האוכל במעשרות (פ"א מ"ב-מ"ד), מתי צריך להפריש את המעשרות, כלומר באיזה שלב של עיבוד (שם, מ"ה-מ"ו) ושאלות רבות דומות. הכלל העקרוני נקבע במשנה א: "כל שהוא: 1. אוכל 2. ונשמר, 3. וגידוליו מן הארץ" (פ"א מ"א), ובהמשך המשנה כללים נוספים. כן נדונה השאלה מה דינו של האוכל ארעי בשדה, ושאלות דומות. הגדרות דומות קובעות מה חייב בפאה ובשביעית, אם כי לכל תחום הלכתי הלכות ייחודיות. כך, למשל, בפאה נקבע שרק מה ש"נלקט כאחד" חייב בפאה (משנה, פאה פ"א מ"ד). בשני המקרים הכלל מופיע בניסוח "כלל אמרו".