האופי המשפטי של דיני מעשרות
קריאה במקור
משנת ארץ ישראל על משנה מעשרות · מבוא · מיקום 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
המספור בתצוגה זו מציין מיקומים בקובץ המהדורה. מראי המקום המיוחדים לספר טרם הותאמו.
כפי שהערנו, הרמת מעשרות נהוגה הייתה בכל העולם הקדום. המיוחד בהלכות מעשרות שבמסגרת ההלכה היהודית הוא הפירוט המשפטי. רק במסגרת היהודית נקבעו פרטי פרטים של הלכות. כך דנה המשנה בשאלה ממתי מפרישים מעשרות, כלומר מאיזה שלב בגידול הפרי חייב האוכל במעשרות (פ"א מ"ב-מ"ד), מתי צריך להפריש את המעשרות, כלומר באיזה שלב של עיבוד (שם, מ"ה-מ"ו) ושאלות רבות דומות. הכלל העקרוני נקבע במשנה א: "כל שהוא: 1. אוכל 2. ונשמר, 3. וגידוליו מן הארץ" (פ"א מ"א), ובהמשך המשנה כללים נוספים. כן נדונה השאלה מה דינו של האוכל ארעי בשדה, ושאלות דומות. הגדרות דומות קובעות מה חייב בפאה ובשביעית, אם כי לכל תחום הלכתי הלכות ייחודיות. כך, למשל, בפאה נקבע שרק מה ש"נלקט כאחד" חייב בפאה (משנה, פאה פ"א מ"ד). בשני המקרים הכלל מופיע בניסוח "כלל אמרו".
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnat Eretz Yisrael, Seder Zeraim, Tel Aviv, 2008-2016
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002609942/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c20120333156ab1666079151a9fa7294033bafed4fdfe0384860abaf6d87f0ae