משנת ארץ ישראל על משנה מעשרות · פרק 3 · משנה 8

השאלה שהמשנה דנה בה היא מה דינה של תאנה בחצר המשתמרת. האם היא נחשבת כעומדת בגינה או בשדה וחלים עליה הדינים הרגילים של היתר לאכול ארעי עד הבאה לבית, או שהפֵרות נחשבים כבר כפֵרות שהובאו לחצר.

תאינה שהיא עומדת בחצר – עד היום ניתן למצוא בחצרות פרטיות בכפרים הבנויים בנייה מסורתית גפנים או תאנה הניצבים לצל ולנוי, אך כמובן גם מניבים פֵרות.

אוכל אחת אחת פטור – אכילת פֵרות בודדים מעידה על ארעיות. אמנם הפֵרות מצויים בחצר, אך הדבר ניכר שאין כאן גמר מלאכה, זאת אף שמבחינה פורמלית תאנים שהובאו לחצר כזאת זהו גמר מלאכתם, ואם צרף חייב – הלכה כעינה שנינו לעיל על גפן ותאנה העומדים בחצר. גם שם נקבע הדין שאוכל אחת אחת ופטור. אלא שלגבי אשכול הענבים הסקנו שחייב לאכול ישירות מהעץ ולא לקטוף את האשכול ולהחזיקו ביד. זה ההבדל בין אשכול ובין תאנה. האשכול הבודד כבר נחשב לצירוף ולכן מותר לאכול רק ענב ענב, מבלי לקטוף את האשכול, ואילו התאנה השלמה אך הבודדת היא עדיין אכילת ארעי (לעיל פ"ב מ"ח ומ"ט). אלא שכאן ההלכה שלמה יותר ויש בה תוספת, דלהלן.

רבי שמעון אומר אחת בימינו ואחת בשמאלו ואחת בפיו – רבי שמעון מפרש ש"אחת אחת" אינה תאנה אחת אלא שלוש תאנים, אחת בכל יד ועוד אחת בפה, ואין זה צירוף (רמב"ם). דיני אכילה "אחת אחת" וצירוף שנויים גם לגבי הגדרת מיקח הטובל למעשרות. קנה תאנה אחת פטור ואם צירף חייב, וזו שיטת רבי יהודה (לעיל פ"ב מ"ה). בפירושנו למשנה שם ראינו שרבי שמעון בן אלעזר מתיר לצרף עד שלוש תאנים ורבי יהודה עד ארבע תאנים. רבי שמעון במשנתנו הוא כרבי שמעון בן אלעזר, ואכן פעמים רבות מתחלפות במקורות המימרות של שני חכמים אלו. בירושלמי יש דעה נוספת המיוחסת לרבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי: "שלש בימינו ושלש בשמאלו ושלש בפיו" (נ ע"ד). בהמשך הירושלמי שם מובא סיפור על מנהגי אכילה של חכם חשוב זה שחכמים מתארים אותו כגרגרן. התלמוד מקשר, אפוא, בעקיפין בין מנהגי האכילה של החכם לדעתו ההלכתית. מי שנוהג לאכול הרבה ביחד מגדיר גם סעודת קבע כסעודה שיש בה עשר תאנים לפחות (לעיל פ"ב מ"ו). במקורות מצויים סיפורים נוספים על רבי אלעזר ברבי שמעון שהיה שמן ביותר ונהג לאכול ביד רחבה; דומה שבתלמוד הוא מתואר במפורש כגרגרן ובמקביל מצויים גם סיפורים על קדושתו וחסידותו. קרוב להניח שאלו שתי מגמות הסותרות מעט זו את זו, וסיפורי הגרגרנות יש בהם גם מעט ביקורת על חכם שאינו מסתפק במועט, ואף נחשד בשיתוף פעולה עם הנכרים²⁷ראו ירו', נ ע"ד; גוטמן, ארכילופרון. .

כנגד כל זה מוסיפה התוספתא שכל זה רק אם אכל בחצר, אבל אם הניח על שולחנו, אפילו תאנה אחת – הרי שיש בכך ביטוי ועדות לסעודת קבע.

עלה לראשה ממלא את חיקו ואוכל – דומה שאלו דברי הכול ואינם קשורים לרבי שמעון בדווקא, שהרי סעודה על העץ היא סעודת ארעי ללא קשר לכמויות.