[אות ד] בהרע"ב ד"ה עבר זמנו. מד"ס אסור בהנאתו. בסוגיין אמרינן עבר זמנו א"ב פשיטא ל"צ לשעות דרבנן דאר"ג המקדש מו' שעות ולמעלה אפי' בח"ק א"ח לקידושין. ובתוס' כתבו להסכים עם פירש"י דל"ג פשיטא. דהא ריה"ג ס"ל דשרי בהנאה כל שבעה ואי משום דמוכח כן מרישא דהא דרך התנא לכפול דבריו. ועוד דע"ז לא הוי משני מידי ע"ש: ולדידי צ"ע דעדיין אף דל"ג פשיטא מ"מ יקשה מהא דאמרינן ל"צ אלא שעות דרבנן דאר"ג וכו' דמאי ראייה מייתי מדר"ג הא בלא"ה ידעינן הדין דמשש ולמעלה אסור בהנאה מדיוקא דרישא. ולענין דינא דקידושין הא מזה לא מיירי מתניתין. וביותר למה דכתב תוס' בפ"ק (דף ו' ע"ב) דמו' שעות ולמעלה דנקט ר"ג מיירי בסוף שש ועיקר החידוש דאפילו ח"ק דהוי רק חמץ דרבנן א"ח לקידושין. א"כ לא נשמע מדר"ג אסור בהנאה מתחלת שש וא"כ היאך שייך דינא דר"ג עלה דמתניתין: ולזה היה נראה לענ"ד דקושייתם ב' דתוס' לק"מ דהש"ס משנ' ל"צ אלא לשעות דרבנן. ר"ל דאשמעינן דאסור בהנאתו. כלומר ודינו ממש כמו איסורי הנאה דאורייתא לענין דא"ח לקידושין דזה לא נשמע מדיוקא דרישא. ועל זה מייתי שפיר ראיה מדר"ג כי היכי דחמץ דרבנן בשעות דאורייתא א"ח לקידושי' ה"נ חמץ דאורייתא בשעות דרבנן. והכי דייקא לישנא דהרע"ב. כנלע"ד:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה פסחים · פרק 2 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[אות ה] בהרע"ב ד"ה ר"י. דיליף מנותר דאסור. תמהני הא מסקינן בסוגיין. דמכח הפירכא דחלב של שור הנסקל יוכיח חזר ר"י ודן דין אחר דילפינן במה מצינו מנותר דנותר ישנו בבל תותירו וחמץ בבל תותירו מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה ורבנן השיבו דחטאת עוף הבא על הספק יוכיח למה דס"ל לר"י בפ' בתרא דתמורה יקברו. אח"ז רב מצאתי בתשובת נודע ביהודה (ח' יו"ד סי' ל"ד) שהק' לו כן מספרי ארי' דבי עילאה הרב הגאון מו"ה יהודה ליב איגר זצ"ל אבד"ק האלברשטאט. ובעל נ"ב כתב לתרץ דהא באמת קשה לר"י לשיטתיה נימא חטאת עוף וכו' אלא די"ל דר"י מחזיק בלימוד דמה נותר אסור באכילה וכו' ולא חש לפירכת חכמים דחלב של שהנ"ס יוכיח די"ל דר"י ס"ל דאין אחע"א אפי' בכולל וכו' עי"ש. לענ"ד דבריו תמוהים דמ"ש דר"י מחזיק בלימוד דמה נותר וכו' הא עדיין קשה דנימא חטאת עוף הבא עה"ס יוכיח. וגם מ"ש דר"י ס"ל דאין אחע"א. הא מ"מ משום זה אינו חייב על החלב משום אכילת שור הנסקל אבל עכ"פ אסור בהנאה משום שהנ"ס ועי' ברמב"ם בפי' המשניות דכריתות וכמו דאמרינן שם אקדשיה מגו דאתוסף איסור הנאה. הרי דאיסור הנאה ודאי חייל ויהא הטעם כסברת הרמב"ם שם כיון דההקדש חל על כללות הבהמה בודאי החלב אסור בהנאה. ה"נ בחלב שהנ"ס וא"כ עדיין שייך חלב שהנ"ס יוכיח דאסור באכילה משום חלב ובהנאה משום שהנ"ס וחייב כרת:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 28efc17288e6ecf53d65d7a7533eb396626b6e92f30af5dad7f13e3c597bd561