תוספות רבי עקיבא איגר על משנה פסחים · פרק 1 · משנה 7

[אות ב] ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה. בשער המלך (פ"ד ה"ב מהל' גירושין) הקשה הא בת"ט דקאי לשריפה הוי כתותי מכתת שיעוריה (כמ"ש התוי"ט (פ"ג מ"ה דסוכה) בשם תוס' שם) וממילא אין הת"ט מטמא לטהורה דכיון דכתותי מיכתת שיעוריה הוי כמו פחות מכביצה דאינו מטמא ועיי"ש:

[אות ג] בתוי"ט ד"ה ששורפין. נמי מוסיף אדרבי עקיבא. לא מבעי' למ"ד אוכל מטמא אוכל מדאורייתא דנשמע מדברי ר"ח סגן הכהנים דטמא דרבנן מותר לעשותו טמא דאורייתא. אלא אפילו למ"ד אין אוכל מטמא אוכל דאורייתא מ"מ הוי חידוש יותר מה דשרי להוסיף בדרבנן ממה דשרי להוסיף מדאורייתא דאל"כ יקשה האיך אמר ר"י אינה היא המדה (הא) הא במה ששורפין טהורה עם הטמאה לא נעשה טמא מדאורייתא כיון דד"ת אין אוכל מטמא אוכל וא"כ נלמד מדרע"ק כי היכי דלרע"ק פסול דאורייתא מותר לעשותו ראשון דאורייתא ה"נ אסור דרבנן מותר לעשותו שני דרבנן. אלא ע"כ היכי דטמא מדאורייתא הוי יותר מקולקל מטומאה דרבנן. וא"כ שפיר הוסיף רחס"ה על רע"ק. עיין בתוס' ומהרש"א. וגם ל"ל דדוקא ר"י ס"ל דאין לדמותו להדדי ולדידיה בלא"ה לק"מ דהא רחס"ה מיירי בטמא דאורייתא אבל ר"מ ס"ל דיש לדמות הוספה בדרבנן להוספה בדאורייתא דא"כ מנ"ל להש"ס לאוקמי לר"מ בולד הטומאה דרבנן הא בלא"ה י"ל דר"מ למד מדרע"ק בדמיון הוספה בדרבנן להוספה דאורייתא. אלא ע"כ דהסברא פשוטה דאין לדמותו. וא"כ ממילא הוי רחס"ה מוסיף אדרע"ק לענין הוספה בדרבנן: