תוספות רבי עקיבא איגר על משנה זבחים · פרק 3 · משנה 6

[אות כח] תוי"ט ד"ה שחטו. חוץ למקומו כתיב. אינו ענין לכאן דמה דס"ל לר"י דחשב לזרוק על המזבח את הניתנים למטה למעלה כו' לא פסל היינו דסבר דאף נתנן ממש כה"ג בעלים נתכפרו דשלא במקומו כמקומו דמי וכמו דקיי"ל הכי כמ"ש הרע"ב לעיל בר"פ [ובאמת אפשר דכמו בנתנן את הניתנין למטה למעלה נפסל בשר באכילה ה"נ במחשב ליתן את הניתנין למטה למעלה כו' פסול באכילה לר"י. או אפשר דכיון דעכ"פ נתכפרו הבעלים ל"א כה"ג מחשבה כמעשה תוס' (לעיל דף כ"ז ע"א)] אולם לגבי את הניתנין בחוץ בפנים דבזה בוודאי אם נתן פסול דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה כו' בזה פרכינן בסוגיא דגם במחשבה לפסול לר"י ועלה משנינן דבעי דוקא מקום משולש. ובזה תמיה במה שכ' התוי"ט וצ"ע בנתנים בפנים ונתנם בחוץ שהוא מקום משולש אמאי כשר. במחכ"ת אין התחלה לקושי' דבזה בלא"ה כשר דאף בנתנן ממש נתכפרו בעלים דשלא במקומו כמקומו דמי. וכ"כ רש"י בהדיא בפרכת הש"ס מניתנין בחוץ ונתנם בפנים קמקשו. וכ"כ תוס' (לעיל ד' כ"ז ע"ב ד"ה לאו כו'). וברור:

[אות כט] שם בא"ד לא פליג נמי מההיא טעמא. ושיקריבו טמאים באימורים קאמר ולא בדם כיון דדם נזרק כהלכתו אם הקריבו טמאים האימורים לא פסול זיבחא והא דפסל ר"י להניח אימורים למחר היינו דאי עביד במחשבתו נפסל כולי קרבן בנאכלים ליום ולילה כיון דהוי אימורים בעין כ"כ דלא נתקטרו אימורים לא משתרי בשר באכילה. וכי מטי למחר מפסל הבשר משום נותר. אבל שיקריבו טמאים הוי נטמאו אימורים דמשתרי בשר באכילה והא דקתני במתני' או להוציאן לחוץ ע"כ קאי רק אדם ולא על האימורים דהא אי עביד כמחשבתו לא נמנע הדם מלרצות וגם בשר משתרי באכילה דכיון שהוציא אימורים לחוץ הוי כנטמאו אימורים. תוס'. וק"ל דמאי בכך דאם הניח אימורים למחר מפסל כולי זיבחא הא מ"מ הזריקה מרצה ונתכפרו בעלים וא"כ בחישב להניח אימורים למחר למה יפסל משום מחשבה הא מ"מ יהא הדין שנתכפרו בעלים כמו בהניחם באמת למחר וכמו במחשב ליתן למעלה את הניתנין למטה דכשר כיון דשלא במקומו כבמקומו אף דמ"מ מפסל כולי בשר מלאכלו ואם דבאמת הא דקתני ר"י פוסל היינו לצדדים דהניח אימורים למעלה מפסיל הבשר באכילה ונתכפרו בעלים. עדיין קשה דא"כ גם בחישב ליתן את הניתנין למטה למעלה יהא הדין דפסול מלאכלו וא"כ איך חלקם המתני' דבחשב להניח אימורים למחר פסול ובחשב ליתן את הניתנין למטה למעלה כשר הא בשניהם נתכפרו הבעלים. ופסול באכילה. ואיני יודע טעם לחלק בין מחשבת להניח אימורים למחר למחשב ליתן את הניתנין למטה למעלה כיון דבשניהם אי עביד כמחשבתו נתכפרו בעלים ונפסל כולא זיבחא באכילה. ובתוס' לעיל (כ"ז ע"א ד"ה יצא) העלו בסוף דבריהם כיון דבמעשה שנתן הדמים דלמטה למעלה כפרו בעלים אלא דהבשר אסור אם חישב לעשות כן מותר הבשר דלא עביד ר"י מחשבה כמעשה אלא היכא דבמעשה פסול גמור ולא נתכפרו. אח"ז מצאתי בתוס' מנחות (דף י"ח ע"א ד"ה גזירה) שכתבו באמת דמדינא גם להניח אמורים כשר אלא דגזרינן בין להניחן בין להוציאן אטו להניח או להוציא דמו עיי"ש: