[אות כז] הרע"ב ד"ה לאכול שליל. לאו גופא דזיבחא הוא. לפ"ז אף אם פיגל בזבח ואכל מהשליל אינו חייב משום פיגול דלא נתפגל מכח הזבח דלא גופא דזיבחא הוא כמו בחלב המוקדשים וביצי תורים. אולם בסוגיא דייקינן מדלא כייל במתני' גבי חלב המוקדשים וביצי תורים ג"כ שליל ושליא ע"כ מוכח דאם פיגל בזבח חייב על השליל והשליא משום פיגול. וא"כ מוכח דמיקרי גופא דזיבחא. והא דחישב לאכול שליל לא פיגל ע"כ הטעם כמ"ש רש"י דאין דרכו לאכול דרובא דאינשי לא אכלי להו. והוי כמחשב לאכול בדבר שאין דרכו לאכול ומ"מ חייב עליו משום פיגול היכא דפיגל בזבח כיון דאיכא קצת אינשי דאכלי להו. וכ"כ תוס'. וכך פי' הרמב"ם לפי שהם מאוסים על האדם כמו עור ואלל עכ"ל. וכ"כ בחבורו (פי"ד הפ"מ). ודעת הרמב"ם ז"ל דפיגל הזבח לא נתפגל המוראה. וכן בפרים הנשרפים. אינו מפגל ולא מתפגל וגם מבואר שם דבשליל ושליא חייב גם על נותר וטמא ע"ש. וצ"ע:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה זבחים · פרק 3 · משנה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 22ebce82fef529da7bccb60df55f789bad26428ab9dca68c2e75a0064e6dc68c